מצוה מהתורה לא לאכול מעשר שני באנינות (באבלות), שנאמר (דברים כו14): לא אכלתי באוני ממנו, (ויקרא י19): ואכלתי חטאת יום. המצוה מחייבת כל אדם מישראל, רק כשהמקדש קיים, בארץ ישראל סוריא ועבר הירדן. רמב"ם מנה מצוה זו כמצוות לא-תעשה קנא בספר המצוות, ופירט את הלכותיה בי"ד חזקה, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, פרק ג. רמב"ן לא הביא מצוה זו במניין המצוות. בספר החינוך זוהי מצוה תרח.
מצוה מהתורה לא לאכול מעשר שני באנינות (באבלות), שנאמר (דברים כו14): לא אכלתי באוני ממנו, (ויקרא י19): ואכלתי חטאת יום. המצוה מחייבת כל אדם מישראל, רק כשהמקדש קיים, בארץ ישראל סוריא ועבר הירדן. רמב"ם מנה מצוה זו כמצוות לא-תעשה קנא בספר המצוות, ופירט את הלכותיה בי"ד חזקה, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, פרק ג. רמב"ן לא הביא מצוה זו במניין המצוות. בספר החינוך זוהי מצוה תרח.