לפני מכת בכורות מצווה ה' את משה (שמות יא 2): "דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואישה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב ". ציווי דומה כבר נאמר למשה בסנה (שמות ג 22): "ושאלה אישה משכנתה ומגרת ביתה כלי-כסף וכלי-זהב ושמלות ". זה מעורר כמה שאלות: 1.
* למה בכלל היה דרוש הציווי המוקדם (בשמות ג)? ממילא הוא התבצע רק ביציאת מצרים – שנה מאוחר יותר! 2.
* למה בציווי המוקדם נזכרו רק הנשים? 3.
* ולמה בציווי המוקדם נזכר שצריך לשאול גם שמלות?
לפני מכת בכורות מצווה ה' את משה (שמות יא 2): "דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואישה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב ". ציווי דומה כבר נאמר למשה בסנה (שמות ג 22): "ושאלה אישה משכנתה ומגרת ביתה כלי-כסף וכלי-זהב ושמלות ". זה מעורר כמה שאלות: 1.
* למה בכלל היה דרוש הציווי המוקדם (בשמות ג)? ממילא הוא התבצע רק ביציאת מצרים – שנה מאוחר יותר! 2.
* למה בציווי המוקדם נזכרו רק הנשים? 3.
* ולמה בציווי המוקדם נזכר שצריך לשאול גם שמלות? לדעתי הכוונה המקורית היתה לצוות רק את הציווי שלפני מכת בכורות (שמות יא). אבל ה' חשש, שכאשר הנשים יבואו לשאול כלי-כסף וכלי-זהב, הן יראו את השמלות היפות של המצריות וירצו לשאול גם אותן, ואז ישתהו שם כל הלילה כדי לבחור איזה שמלה ללבוש, וכך יציאת-מצרים תתעכב... ה' לא רצה לאסור על הנשים לקחת שמלות כדי שלא יהיו עצובות, ולכן מצא פתרון: הנשים יתחילו לבחור שמלות כבר שנה מראש, ולא יחכו לרגע האחרון... לכך נועד הציווי בשמות ג.