| rdfs:comment
| - פיצול אישיות זוהי מחלת נפש נוראית, בה האדם (ככה אתה מזלזל?) מדבר עם עצמו (אני חברך הטוב, זכור זאת. הכלב ההוא הוא סתם בוגד). האישיות השניה (מי נתן לי מספר סידורי?!) חיה באופן עצמאי בנפשו של החולה (לפחות את זה אתה מבין.), ומדי פעם מדברת איתו. קיימים מקרים (לא שלנו, מותק) בה האישיות השניה מתעוררת לפרק זמן קצר (20-30 שנה לא מספיק?) ולאחר מכן נרדמת בחזרה. החולה (כן, כן) נראה מדי פעם כמדבר עם עצמו, ותסמין זה הוא הסימן העיקרי לכך שקיימת בעיה (ולמי קראת "בעיה"??), שתוק כבר.
- לפעמים כשאני פוקח עיניים בבוקר, אני נזכר איך ההורים שלי תמיד אומרים: 'ומה היום?' ואפשר לראות בקלות שהם עצבנים עלי ושנמאס להם ממני, הם תמיד אומרים לי: 'יש לך מחלה נדירה ואתה צריך כבר להבריא' הם אומרים לי בפנים חמוצות ,'יש לך פיצול אישיות'. ההורים שלי מחייבים אותי לישון בבית, וזה למרות שאני בן שלושים וארבע, הם אומרים שלפעמים אני מתנהג כמו ילד, ממש כמו תינוק ואני אומר דברים לא ברורים ומבקש חלב בבקבוק ואפילו אני שוכח שאני איש מבוגר כבר – 'שלושים וארבע זה לא צחוק !'. היום בבוקר, איך שפקחתי את העיניים, אמא באה ושאלה: 'ומה היום?' אז חייכתי ואמרתי לה: 'בוקר טוב', אז אמא אמרה: 'אתה סנדלר, אתה זוכר?', ואז אמא צרחה עלי:
|
| abstract
| - פיצול אישיות זוהי מחלת נפש נוראית, בה האדם (ככה אתה מזלזל?) מדבר עם עצמו (אני חברך הטוב, זכור זאת. הכלב ההוא הוא סתם בוגד). האישיות השניה (מי נתן לי מספר סידורי?!) חיה באופן עצמאי בנפשו של החולה (לפחות את זה אתה מבין.), ומדי פעם מדברת איתו. קיימים מקרים (לא שלנו, מותק) בה האישיות השניה מתעוררת לפרק זמן קצר (20-30 שנה לא מספיק?) ולאחר מכן נרדמת בחזרה. החולה (כן, כן) נראה מדי פעם כמדבר עם עצמו, ותסמין זה הוא הסימן העיקרי לכך שקיימת בעיה (ולמי קראת "בעיה"??), שתוק כבר.
- לפעמים כשאני פוקח עיניים בבוקר, אני נזכר איך ההורים שלי תמיד אומרים: 'ומה היום?' ואפשר לראות בקלות שהם עצבנים עלי ושנמאס להם ממני, הם תמיד אומרים לי: 'יש לך מחלה נדירה ואתה צריך כבר להבריא' הם אומרים לי בפנים חמוצות ,'יש לך פיצול אישיות'. ההורים שלי מחייבים אותי לישון בבית, וזה למרות שאני בן שלושים וארבע, הם אומרים שלפעמים אני מתנהג כמו ילד, ממש כמו תינוק ואני אומר דברים לא ברורים ומבקש חלב בבקבוק ואפילו אני שוכח שאני איש מבוגר כבר – 'שלושים וארבע זה לא צחוק !'. היום בבוקר, איך שפקחתי את העיניים, אמא באה ושאלה: 'ומה היום?' אז חייכתי ואמרתי לה: 'בוקר טוב', אז אמא אמרה: 'אתה סנדלר, אתה זוכר?', 'אתה בן שלושים וארבע, אתה זוכר?' ואז ידעתי אמא שלי משוגעת ושהיא בעצמה שכחה שאני בן ארבע וחצי ושבבוקר אני רוצה ארוחת בוקר. אז שאלתי: "אמא עשית לי שוקו חם?" ואז אמא צרחה עלי: "אתה אמרת אתמול שאתה לא אוהב שוקו !", אז בכיתי בערך חצי שעה, ורק אז קיבלתי שוקו חם. אחר כך, אמא עזרה לי להתלבש, ואז הלכתי לעבודה.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)