| abstract
| - פרשת השבוע, פרשת וָאֶתְחַנַּן, נפתחת בנימה אישית ביותר המשקפת את אכזבתו של משה מאי-כניסתו לארץ המובטחת (דבר' ג, כג–כו וגם ד, כא–כב)). היבט זה הועלה בשבוע שעבר בדיוננו בפרשת דברים. הפעם נדון בהיבט אחר המצוי בפרשה. אנו מתחילים את דיוננו באמירה: וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם (דבר' ד, ד). לכאורה, היגד מובן מאליו, מי שדבק באלוהים זוכה בחיים. אבל, האם ברור מהו האלוהים שמומלץ לדבוק בו? בפרשת השבוע אנו מוצאים מספר אמירות שמאפשרות לנו לדון בשאלה. ובכן, לא נאמר מי הוא אלוהים, אבל ניתן להסיק תובנות אחדות מאיסורים שונים. משה מזכיר את מעמד הר סיני ומדגיש, חזור והדגש: וַיְדַבֵּר ה' אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל (שם, יב). וגם לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ (שם, טו). עולה שאלה: האם אֵינְכֶם רֹאִים מורה על קוצר עיני האדם וחושיו? לפני שנדון בשאלה זו נזכור שבנוסף להעדר הראייה חל גם איסור חמור ביותר לעצב את אלוהים כדמות וצורה מוכרת; יתר-על-כן, יצירת דמות היא השחתה, היא פגיעה חמורה: פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה (שם, טז). האיסור הוא איסור גורף. אין להציג את אלוהים בדמות בעלי חיים הקיימים על-פני האדמה או באוויר תַּבְנִית כָּל בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ תַּבְנִית כָּל צִפּוֹר כָּנָף אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם (שם, יז). וגם לא בדמות בעלי חיים המתקיימים בתוך האדמה או במים תַּבְנִית כָּל רֹמֵשׂ בָּאֲדָמָה תַּבְנִית כָּל דָּגָה אֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ (שם, יח). ובוודאי לא בדמות מאורות השמיים, דימוי שהיה נפוץ מאוד במזרח הקדום: וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם (שם, יט). אכן, כבר מראשיתה ובכל גווניה וגלגוליה אסרה דת ישראל מלחמה כנגד ייצוג האל בצלמים, ובתוך כך הטילה איסור נחרץ על פולחן צלמיו (1), (2). כל זה בניגוד למקובל במזרח הקדום (3). אבל במקרא מסופר, מספר פעמים, על תפיסה חושית או על אפשרות תפיסה חושית של אלוהים. בהתגלות הראשונה של אלוהים למשה בסנה, משה נבהל: וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה, פָּנָיו, כִּי יָרֵא, מֵהַבִּיט אֶל-הָאֱלֹהִים (שמות ג, ו2). כלומר, לכאורה, משה מסוגל "לקלוט בחושיו" את אלוהים, אבל חושש מכך. לעומת-זאת, הורי שמשון מנהלים דו-שיח ישיר עם מלאך אלוהים (שופטים יג, ג–כג). ישעיהו הנביא (פרק ו) רואה ושומע את אלוהים וקובע במפורש: כִּי, אֶת-הַמֶּלֶךְ ה' צְבָאוֹת רָאוּ עֵינָי (ישעיהו ו, ה). גם הנביא יחזקאל מעלה חזיון בו הוא מתאר את סביבת אלוהים (פרק א) וקובע וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא, דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו, מִלְמָעְלָה (יחזקאל א, כו), כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא, מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד- ה' (שם, כח). ובכן, לכאורה, אלוהים יכול להיתפס על ידי האדם בחושיו. האמנם? דברי אלוהים לאליהו מעלים ספק לגבי אפשרות זו: וְהִנֵּה ה' עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה' לֹא בָרוּחַ ה' וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ ה': וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ ה' וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה (מל"א יט, יא–יב). מכאן, אם אלוהים מופיע בקוֹל דְּמָמָה דַקָּה איך נוכל לשמוע אותו? לעומת זאת כאשר משה מבקש מאלוהים: הַרְאֵנִי נָא, אֶת-כְּבֹדֶךָ (שמות לג, יח) מבהיר אלוהים: לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת-פָּנָי: כִּי לֹא-יִרְאַנִי הָאָדָם, וָחָי (שם, כ). תפיסה שחוזרת גם במקומות נוספים, כמו למשל: וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל-אִשְׁתּוֹ, מוֹת נָמוּת: כִּי אֱלֹהִים, רָאִינוּ (שופטים יג, כב). אם-כן, התפיסה מטולטלת בין תיאורים על מפגשים עם אלוהים, איסור על תפיסה חושית של אלוהים ואיסור על ייצוג מוחשי של אלוהים. ובכן, אמונת ישראל צמחה במזרח הקדום שהיה ספוג תפיסה חושית של האלים. אבל החידוש באמונה הישראלית , אמונה באל אחד ויחיד, שאברהם היה הראשון לביטויה, היה כי המציאות שאנו קוראים לה 'אלוהים' נשגבה מכל ביטוי אנושי (4). ובאופן אחר, וּבָרוּךְ, שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם, וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ, אֶת-כֹּל הָאָרֶץ (תהלים ע"ב, יט). אם-כך, איך נבין את התיאורים המוחשיים של אלוהים? אפשרות אחת היא לראות בכך שרידים של תפיסת אלוהים האלילית, אפשרות שניה היא לראות בכך חזיון שהוא בבחינת חלום. אי-אפשר לתפוס את אלוהים כישות נצחית ומופשטת וגם לתאר אותו באופן מוחש. כל תיאור של אלוהים ולו הקל ביותר פוגם בכוליותו ובנצחיותו. ולכן גם האיסור על ייצוג, כי כל ייצוג מוחשי מסלף את התפיסה הכוללת של אלוהים. אם-כך, למי פונה אדם שמקבל את התפיסה של אלוהים מופשט חסר צורה ודמות? רק לעצמו. אדם מוצא בתוך רוחו, בתוך חשיבתו, בתוך אמונתו את האלוהים שהוא פונה אליו. מכאן, אנו יכולים להבין, איך בשם אלוהים מכבדים, אוהבים אבל גם שונאים ורוצחים. כאילו אמרנו, הגד לי מה אלוהים שאתה מאמין בו ואומר לך מי ומה אתה. זה מבהיר דבר נוסף, גם כאשר אדם פועל "בשם אלוהים", רק הוא, רק האדם עצמו אחראי למעשיו ולתוצאותיהם, ולא מלאך ולא אלוהים. <><><><><> (1) יאיר לוברבוים, צלם אלוהים, ירושלים–תל-אביב 2004, עמ' 469–470. (2) דיון מקיף בתפיסת צלם אלוהים ומשמעותו בתלמוד ובמדרשים מצוי בספר יאיר לוברבוים, צלם אלוהים, ירושלים–תל-אביב 2004. (3) [אלוהים] "בדמות בן-אנוש. סוג זה של התגלות אלוהית, הידוע כהאלהה – אֶפִּיפַנְיָה – היה שכיח למדי בעולם הקדום של עובדי אלילים (קראן ארמסטרונג, ההיסטוריה של אלוהים, ירושלים 2006, עמ' 33). (4) שם, עמ' 19.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)