| rdfs:comment
| - תגובה ל: שלמה בן דוד שנכתבה ב15:11:01 18.01.2005 == שיר השירים == ביטויי אהבה - מאוד אוהבים זה את זה, אהבה דו צדדית. פס' ז': חכו עם האהבה. השאלה למה לאחר ביטויי האהבה פתאום באה השבועה כאילו אין אהבה. רמז דק כאילו לא הכול בסדר. משהו לא בשל. לא לדחוף את האהבה עד שהיא תתעורר. קטע מנוגד. כל הזמן יש ניגודים. הדוד בא כגנב. מציץ מן החלונות (לא מתנהג כמחזר, כי האהבה פורחת). כל אחד מרחיק אבל מצד שני אוהב, לא אותה אהבה כמו שהייתה. ארבעת הפסוקים הראשונים מתארים סיפור פשוט. השומרים שותקים או שאומרים לה לא. הדוד פונה ללכת ואז היא מוצאת אותו. הדוד פאסיבי. ישנו גורם שמפריע. אם הדוד נמצא ביניהם, למה הם שותקים או אומרים לה לא מפורש? השבועה מגיעה שוב, היא תמיד תבוא בקטע בעייתי, בקטע מפריע. כמעט שעברתי מהם: יכול לשמש הן כתיאור מקום והן כתיאור זמן. מי מפחד כ"כ, שיהיו גיבורים סביב שלמה? יכול
|
| abstract
| - תגובה ל: שלמה בן דוד שנכתבה ב15:11:01 18.01.2005 == שיר השירים == ביטויי אהבה - מאוד אוהבים זה את זה, אהבה דו צדדית. פס' ז': חכו עם האהבה. השאלה למה לאחר ביטויי האהבה פתאום באה השבועה כאילו אין אהבה. רמז דק כאילו לא הכול בסדר. משהו לא בשל. לא לדחוף את האהבה עד שהיא תתעורר. קטע מנוגד. כל הזמן יש ניגודים. הדוד בא כגנב. מציץ מן החלונות (לא מתנהג כמחזר, כי האהבה פורחת). כל אחד מרחיק אבל מצד שני אוהב, לא אותה אהבה כמו שהייתה. ארבעת הפסוקים הראשונים מתארים סיפור פשוט. השומרים שותקים או שאומרים לה לא. הדוד פונה ללכת ואז היא מוצאת אותו. הדוד פאסיבי. ישנו גורם שמפריע. אם הדוד נמצא ביניהם, למה הם שותקים או אומרים לה לא מפורש? השבועה מגיעה שוב, היא תמיד תבוא בקטע בעייתי, בקטע מפריע. כמעט שעברתי מהם: יכול לשמש הן כתיאור מקום והן כתיאור זמן. מי מפחד כ"כ, שיהיו גיבורים סביב שלמה? יכול להיות שלמה או היועצים, מאחר שהם מפחדים שיהרג. נניח שזו המשפחה, יכול להיות שהם לא מרוצים מהאהבה. איך יכול להיות שהוא כ"כ שמח אם הוא מופרד מאהובתו?
* השמחה היא הבל (קהלת) .
* אדם שמח בזמן חתונתו.
* הרעיה היא זו שמתארת את השמחה אולם הוא אינו מעיד על כך. שומר לה אמונים למרות נישואיו. הוא כמעט מתייאש - גן נעול אחותי כלה גל נעול מעיין חתום. היא עונה לו, והוא משיב לה: באתי לגני..., ירידה ואז עלייה (כמו בשיעור שלי...). הדוד די ממהר משום מה, אולם הרעיה לוקחת את הזמן שלה, זהו גורם מפריע. כשהיא באה, לו כבר אין את הזמן, היא יוצאת לחפש אחריו למרות שלא רצתה להתלכלך. השומרים מונעים ממנה לחפש. השומרים הופכים ממצב פאסיבי למצב אקטיבי. הם לא יתנו לה לחפש אותו. תיאור מפורט שהיא רוצה אותו. מסיבה כלשהי הוא לא יכול להיות איתה, אבל הוא מתארה בתיאור לא יאומן של הרעיה. שוב אנו נתקלים בירידה ועלייה. מקביל במשמעות לפרק א'. קורא לה לחזור והאהבה פורחת ביניהם, למרות שיש גורם מפריע. מה פתאום מגיע תיאור כ"כ מטאפורי?
* חבלה - חבל טבור לידה.
* חבלה - הרפה לך משהו.
* לשים כחותם - לשים בזיכרון.
* האם הוא אהב אותה או שמא זה באמת מטאפורי? האם באמת האֵם אשמה?
* מה בעצם היא הרסה? == משלי ==
* יסורים.
* מוסר (בד"כ לשון יסורים, מוסר בא ע"י יסורים). == קהלת: == == נספחים: ==
* יין=שכחת ייסורים
* יין=אישה (השוואתה של האם בין אישה ליין).
* אב"ע (הפירוש ה1?)+דעת מקרא: אם הסיפור אמיתי אז הם נפגשו בכרם וזה משאיר לו זיכרון חזק.
* זהות הרעיה: אבישג השונמית (חילופי נ' ול'). שונם באזור לבנון (אתי מלבנון...). הבעיה היא צפון ודרום (עולה מן המדבר) ה שונמית - ומי זאת השונמית? אבישג.
* הטמעת הסיפור האישי בתוך הספרים.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)