| abstract
| - תגובה ל: לבב2 שנכתבה ב14:35:45 15.07.2005 בלשון ימינו, הלב הוא סמל לרגשות (לב אדום מסמל אהבה, לב שבור מסמל אכזבה, וכו'...), בניגוד לראש - המסמל את המחשבות ההגיוניות וה"קרות" יותר. אך בלשון המקרא, אין הבחנה ברורה בין שני סוגי המחשבות; המושג "לב" מסמל את המקום שבו נמצאות המחשבות כולן - הרגשיות והשכלתניות גם יחד. פסוקים שבהם הלב הוא מקום המחשבות:
* משלי ו18: לב חורש מחשבות אוון... , וכן משלי יב20: מרמה בלב חורשי רע; וליועצי שלום שמחה , וכן משלי כד2: כי~שוד, יהגה ליבם; ועמל, שפתיהם תדברנה , וכן משלי כו25: כי~יחנן קולו, אל~תאמן~בו: כי שבע תועבות בליבו - הלב הוא המקום שבו הרעים מתכננים את מעשי האוון והמרמה שלהם.
* הפסוקים על מחשבות בלב איש ועצת ה'
* הפסוקים על חכמים, נבונים ואיברי גופם - האדם הנבון משתמש בעיקר בלב , שם נשמרת התבונה.
* משלי ז 10 : והנה אישה לקראתו; שית זונה ונצורת לב - אישה שמסתירה את המחשבות והכוונות האמיתיות שלה (ע"ע פיתויי האישה הסוררת )
* משלי יב 8 : לפי שכלו יהולל איש; ונעווה לב יהיה לבוז - "נעווה לב" הוא אדם שאין לו שכל, או שהשכל שלו מעוות.
* משלי כב17: הט אוזנך--ושמע, דברי חכמים; וליבך, תשית לדעתי .
* משלי כג12: הביאה למוסר ליבך ; ואוזנך, לאמרי~דעת .
* משלי טו32: פורע מוסר, מואס נפשו; ושומע תוכחת, קונה לב . ( פירוט )
* משלי כב11: אוהב טהור לב - חן שפתיו, רעהו מלך ( פירוט )
* משלי כג19: שמע~אתה בני וחכם; ואשר בדרך לבך .
* משלי כג26: תנה, בני, לבך לי; ועיניך, דרכי תצורנה .
* משלי כג33: עיניך יראו זרות, ולבך ידבר תהפוכות .
* משלי כד32: ואחזה אנוכי, אשית ליבי ; ראיתי, לקחתי מוסר.
* משלי כז19: כמים, הפנים לפנים-- כן לב~האדם , לאדם = מי שמנסה להסתכל לתוך ליבו של רעהו כדי לקרוא את מחשבותיו, למעשה רואה שם את המחשבות שלו עצמו ( פירוט ).
* משלי כז23: ידוע תדע, פני צאנך; שית ליבך , לעדרים = תן דעתך לצרכיהם של העדרים שלך, נהל אותם בחכמה ( פירוט ).
* Tnk1/ktuv/mjly/dibur האדם עורך ומכין בליבו את הדברים שהוא רוצה להגיד, ואם הוא חכם - לבו של החכם מאפשר לו גם להגיד את דבריו בצורה נעימה (ע"ע מי נותן לאדם את המילים? )
* [1] הצדיקים משתמשים בליבם על-מנת לחשוב על הדברים שהם מוציאים מפיהם, והרשעים לא (ע"ע לחשוב לפני שמדברים )
* החכם מלמד את תלמידו לשמור את דברי החכמה בתוך ליבו, או לקשור אותם על ליבו, או לכתוב אותם על לוח ליבו (ע"ע תכשיטים כמשל לחכמה )
* משלי יח2: לא יחפץ כסיל בתבונה, כי אם בהתגלות לבו.
* משלי כב15: אולת קשורה בלב נער ; שבט מוסר ירחיקנה ממנו - איוולת=שטחיות .
* משלי ח5: הבינו פתיים עורמה; וכסילים הבינו לב - כסיל = טיפש ורע , לא יודע איך להשתמש בלב ( פירוט ). פסוקים שבהם הלב הוא מקום הרגשות:
* פסוקים על קנאה - אל יקנא לבך בחטאים ועוד.
* פסוקים על לב שמח .
* פסוקים על לב רע .
* משלי יג12: תוחלת ממושכה מחלה לב ; ועץ חיים תאווה באה.
* משלי יט3: אוולת אדם, תסלף דרכו; ועל ה' יזעף לבו .
* משלי כג6-7: אל תלחם את לחם רע עין; ואל תתאו למטעמותיו. כי כמו שער בנפשו כן הוא; 'אכול ושתה' יאמר לך; ולבו בל עמך . ע' גם במאמרו של יהודה אייזנברג: תפקידו של הלב במקרא .
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)