| rdfs:comment
| - כשהשלטון מתנהג ברשעות, הציבור נאנח ורוצה שהשלטון יתחלף. ספר משלי, באופן כללי, מתנגד למרידות ומהפכות , ומציע לחכות בסבלנות עד שהשלטון המרושע ייפול מעצמו. היסוד לתקווה זו הוא המאפיינים של שלטון הרשעים, שעליהם ניתן ללמוד מכמה פסוקים: נראה, שהמאפיין העיקרי של המושל הרשע הוא, שאין הוא מוכן לקבל אנשים שמתחרים בו; הוא רוצה לשלוט לבד, ולכן הוא מחסל את כל מתנגדיו, ולכן כל מי שרוצה להישאר בחיים צריך להתחפש לחברו של המושל, או להסתתר מפניו; וכל מי שאינו מרוצה מהשלטון, יכול רק להיאנח, כי אסור לדבר נגדו. לאחר שהרשעים נופלים, הצדיקים כבר לא צריכים להסתתר, והם מתרבים, ואף זוכים לכבוד ולריבונות:
|
| abstract
| - כשהשלטון מתנהג ברשעות, הציבור נאנח ורוצה שהשלטון יתחלף. ספר משלי, באופן כללי, מתנגד למרידות ומהפכות , ומציע לחכות בסבלנות עד שהשלטון המרושע ייפול מעצמו. היסוד לתקווה זו הוא המאפיינים של שלטון הרשעים, שעליהם ניתן ללמוד מכמה פסוקים:
* כח12: בַּעֲלֹץ צַדִּיקִים, רַבָּה תִפְאָרֶת; וּבְקוּם רְשָׁעִים, יְחֻפַּשׂ אָדָם - כשהרשעים בשלטון, אנשים צריכים להתחפש, להתחנף לשלטון.
* כח28: בְּקוּם רְשָׁעִים, יִסָּתֵר אָדָם ; וּבְאָבְדָם, יִרְבּוּ צַדִּיקִים - כשהרשעים בשלטון, אנשים צריכים להסתתר מאימת השלטון...
* כט2: בִּרְבוֹת צַדִּיקִים, יִשְׂמַח הָעָם; וּבִמְשֹׁל רָשָׁע, יֵאָנַח עָם - ...ולכן כל העם נאנח. נראה, שהמאפיין העיקרי של המושל הרשע הוא, שאין הוא מוכן לקבל אנשים שמתחרים בו; הוא רוצה לשלוט לבד, ולכן הוא מחסל את כל מתנגדיו, ולכן כל מי שרוצה להישאר בחיים צריך להתחפש לחברו של המושל, או להסתתר מפניו; וכל מי שאינו מרוצה מהשלטון, יכול רק להיאנח, כי אסור לדבר נגדו. אבל המאפיין הזה הוא גם נקודת הכשל של ממשל הרשע: במשך הזמן הרשעים מתרבים, ויש רשעים נוספים שרוצים להגיע לשלטון, ומכיוון שכל הרשעים שונאים את מתנגדיהם (הרשעים) באותה מידה - בסופו של דבר יהיו מרידות רבות שיביאו להפלת השלטון:
* כט16: בִּרְבוֹת רְשָׁעִים , יִרְבֶּה-פָּשַׁע; וְצַדִּיקִים, בְּמַפַּלְתָּם יִרְאוּ; פשע= מרד ; הצדיקים לא יצטרכו להשתתף במרד - הם רק יראו אותו מן הצד; מלאכתם תיעשה בידי אחרים.
* כח1 : נסו ואין רדף רשע, וצדיקים ככפיר יבטח - כשהמרידות יתחילו, הרשעים יתמלאו פחד ויברחו גם אם אף אחד לא ירדוף אחריהם; לאחר שהרשעים נופלים, הצדיקים כבר לא צריכים להסתתר, והם מתרבים, ואף זוכים לכבוד ולריבונות:
* כח28: בְּקוּם רְשָׁעִים, יִסָּתֵר אָדָם; וּבְאָבְדָם, יִרְבּוּ צַדִּיקִים ואז העם כבר לא צריך להיאנח, ומתחיל לשמוח:
* כט2: בִּרְבוֹת צַדִּיקִים, יִשְׂמַח הָעָם ; וּבִמְשֹׁל רָשָׁע, יֵאָנַח עָם (ברבות = מלשון ריבוי, או מלשון ריבונות) אך הצדיקים, בניגוד לרשעים, אינם שונאים את מתחריהם; לכן, כשהצדיקים מתרבים, אף אחד מהם לא מנסה לקום ולמשול באחרים. לא כתוב "בקום צדיקים" או "במשול צדיקים" - הצדיקים מתרבים אך אינם קמים ואינם מנסים למשול; ובוודאי שלא לפגוע בזולת. ולכן, כאשר הצדיקים מתרבים, אין חשש של מרידות ומלחמות-אחים. ולכן, כשהצדיקים מצליחים והרשעים אובדים, כולם שמחים וחוגגים:
* יא10: בְּטוּב צַדִּיקִים, תַּעֲלֹץ קִרְיָה; וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה - אנשים מרננים ושמחים, לא בגלל הסבל של הרשעים, אלא בגלל שהעולם נעשה טוב, רגוע ובטוח יותר כשאין בו רשעים ( דוגמאות מהתנ"ך לשמחה זו ; ע' גם (תהילים קד35): יתמו חטאים מן הארץ, ורשעים עוד אינם; ברכי נפשי את ה', הללו יה!, כלומר - כשהחטאים נגמרים ואין יותר רשעים בארץ, יש לברך את ה'). מכאן ניתן ללמוד קריטריון חשוב לזהות מושל צדיק: צדיק אמיתי הוא סובלני . הוא אינו שונא את השונים ממנו, אינו מנסה להתנשא עליהם, למשול בהם או לפגוע בהם; כשהוא מגיע לעמדת-כוח, אף אחד לא מרגיש צורך להתחנף אליו או להסתתר ממנו; וכשטוב לו, כולם שמחים איתו. רעיון דומה - בפסוק " נפש רשע איוותה רע, לא יוחן בעיניו רעהו ".
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)