| rdfs:comment
| - תגובה ל: תהילים קיט שנכתבה ב08:29:47 04.05.2005 50 זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי: כִּי אִמְרָתְךָ חִיָּתְנִי. 51 זֵדִים הֱלִיצֻנִי עַד-מְאֹד; מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי. 52 זָכַרְתִּי מִשְׁפָּטֶיךָ מֵעוֹלָם, ה'; וָאֶתְנֶחָם. 53 זַלְעָפָה אֲחָזַתְנִי, מֵרְשָׁעִים - עֹזְבֵי תּוֹרָתֶךָ. 54 זְמִרוֹת הָיוּ-לִי חֻקֶּיךָ - בְּבֵית מְגוּרָי. 55 זָכַרְתִּי בַלַּיְלָה שִׁמְךָ, ה'; וָאֶשְׁמְרָה תּוֹרָתֶךָ. 56 זֹאת הָיְתָה-לִּי: כִּי פִקֻּדֶיךָ נָצָרְתִּי. בבית ז, הבית השביעי במזמור קיט, חוזר 3 פעמים השורש "זכר", וגם שאר הפסוקים קשורים לזיכרון העבר.
|
| abstract
| - תגובה ל: תהילים קיט שנכתבה ב08:29:47 04.05.2005 50 זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי: כִּי אִמְרָתְךָ חִיָּתְנִי. 51 זֵדִים הֱלִיצֻנִי עַד-מְאֹד; מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי. 52 זָכַרְתִּי מִשְׁפָּטֶיךָ מֵעוֹלָם, ה'; וָאֶתְנֶחָם. 53 זַלְעָפָה אֲחָזַתְנִי, מֵרְשָׁעִים - עֹזְבֵי תּוֹרָתֶךָ. 54 זְמִרוֹת הָיוּ-לִי חֻקֶּיךָ - בְּבֵית מְגוּרָי. 55 זָכַרְתִּי בַלַּיְלָה שִׁמְךָ, ה'; וָאֶשְׁמְרָה תּוֹרָתֶךָ. 56 זֹאת הָיְתָה-לִּי: כִּי פִקֻּדֶיךָ נָצָרְתִּי. בבית ז, הבית השביעי במזמור קיט, חוזר 3 פעמים השורש "זכר", וגם שאר הפסוקים קשורים לזיכרון העבר. כשלומדים תורה, יש תפקיד חשוב לזיכרון - לא רק לזיכרון העיוני שבו אנחנו שומרים את תוכן הדברים שלמדנו, אלא גם לזיכרון הרגשי שבו אנחנו שומרים את ההשגות הרוחניות שהגענו אליהן. בבית זה מתאר המשורר 4 דרכים שבהן הזיכרון עוזר לו להתמודד עם קשיים ומשברים:
* פסוקים 49-50: זכירת ההבטחות של ה' לשיפור מצבו החומרי: זְכֹר -דָּבָר לְעַבְדֶּךָ - עַל אֲשֶׁר יִחַלְתָּנִי - ה' ייחל את המשורר, כלומר נתן לו תוחלת ותקווה, בכך שהבטיח לו לשפר את מצבו החומרי; המשורר זוכר זאת, והוא מאמין שגם ה' יזכור זאת, ויגשים את התקווה שהוא תולה בו, ולכן זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי, כִּי אִמְרָתְךָ חִיָּתְנִי - גם כאשר הוא עני, הוא מתנחם בכך שה' הבטיח לו לחיות אותו בעתיד.
* פסוקים 51-52: זכירת האמת וההיגיון שבמשפטי ה': זֵדִים הֱלִיצֻנִי עַד-מְאֹד; מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי - אנשים רעים וגאוותנים מתלוצצים על התורה, ולועגים למשורר על כך שהוא מקיים את התורה; ובכל-זאת הוא לא נוטה מדרך התורה, כי זָכַרְ ת ִּי מִשְׁפָּטֶיךָ מֵעוֹלָם, ה'; וָאֶתְנֶחָם - הוא זוכר את המשפטים = החוקים ההגיוניים, שטעמם נתפש בשכל האנושי, וזה מנחם ומרגיע אותו - הוא מבין, שכמו שהמשפטים הם הגיוניים, כך גם שאר החוקים שעדיין לא זכה להבין את טעמם.
* פסוקים 53-54: זכירת השמחה שבקיום התורה: זַלְעָפָה אֲחָזַתְנִי, מֵרְשָׁעִים - עֹזְבֵי תּוֹרָתֶךָ - הוא רואה אנשים רשעים, שעזבו את התורה, ולכאורה נראה שטוב להם והם "נהנים מהחיים"; הוא מרגיש "זלעפה" - אולי הכוונה לרגש של קנאה בכך שהם נהנים; אך אז הוא נזכר ש: זְמִרוֹת הָיוּ-לִי חֻקֶּיךָ - בְּבֵית מְגוּרָי - הוא נזכר בזמירות, הזמירות מסמלות את האווירה השמחה והנעימה שמשרה קיום המצוות בבית היהודי; אולי הכוונה לזמירות שבת, ולאווירה הנעימה שהן משרות על ביתם של שומרי השבת. זה מזכיר לו, שהוא נהנה מהחיים אף יותר מהרשעים, ולכן אין לו סיבה לקנא בהם.
* פסוקים 55-56: הזיכרון החזק ביותר - זכירת שם ה' והדבקות בה': זָכַרְתִּי בַלַּיְלָה שִׁמְךָ, ה'; וָאֶשְׁמְרָה תּוֹרָתֶךָ; זֹאת הָיְתָה-לִּי: כִּי פִקֻּדֶיךָ נָצָרְתִּי - גם כאשר כל הזיכרונות האחרים לא עוזרים לו להתגבר על הקשיים - הוא זוכר את שם ה', הוא זוכר את התחושה האינסופית של דבקות והתמזגות עם ה', שמרגיש האדם השומר את התורה, מקיים את פיקודי ה', ומשווה את שם ה' מול עיניו . זיכרון זה הוא חזק יותר מכל הקשיים ומכל המשברים.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)