| abstract
| - תגובה ל: הערת שוליים בתנך שנכתבה ב04:59:05 15.05.2005 יש כמה ספרים ופרקים בתנ"ך שבהם, אחרי הפסוקים שנראים מתאימים ביותר כפסוקי-סיום, יש פסוקים נוספים שלכאורה אינם מתאימים להופיע בסוף. הנה כמה דוגמאות: 1.
* ספר ויקרא הוא כולו ספר חוקים. מתאים ביותר לסיים ספר זה בפירוט של השכר על קיום החוקים והעונש על הפרתם. ואכן, הפרק הלפני-אחרון בספר מפרט מה יקרה אם בחוקותיי תלכו... ואם בחוקותיי תמאסו..., ובסיומו נאמר (ויקרא כו 46): אלה החוקים והמשפטים והתורות, אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל - בהר סיני ביד משה. אך לאחר הסיום הזה, יש עוד פרק ובו חוקים חדשים - דיני הערכים; ובסוף הפרק נאמר שוב (ויקרא כז 34): אלה המצוות, אשר ציוה ה' את משה - אל בני ישראל; בהר סיני. 2.
* בסוף ספר זכריה, לאחר תיאור המלחמה הגדולה שתהיה באחרית הימים בירושלים, נאמר (זכריה יד 11): וישבו בה, וחרם לא יהיה עוד; וישבה ירושלים לבטח - פסוק ראוי ומתאים לסיום תיאור המלחמה. אך לאחר פסוק זה, שוב חוזר הכתוב לתאר את המלחמה: וזאת תהיה המגפה, אשר ייגוף ה' את כל העמים, אשר צבאו, על ירושלים; המק בשרו, והוא עומד על רגליו, ועיניו תימקנה בחוריהן, ולשונו תימק בפיהם. והיה ביום ההוא, תהיה מהומת יהוה רבה בהם; והחזיקו, איש יד ריעהו, ועלתה ידו, על יד ריעהו. וגם יהודה--תילחם, בירושלים; ואוסף חיל כל הגויים סביב, זהב וכסף ובגדים--לרוב מאוד. וכן תהיה מגפת הסוס, הפרד הגמל והחמור, וכל הבהמה, אשר יהיה במחנות ההמה--כמגפה, הזאת! לאחר מכן מסופר שבעתיד יבואו כל הגויים לחגוג את חג הסוכות בירושלים - גם זה יכול להיות סיום ראוי לפרשת המלחמה: והיה, כל הנותר מכל הגויים, הבאים, על ירושלים; ועלו מדי שנה בשנה, להשתחוות למלך יהוה צבאות, ולחוג, את חג הסוכות. והיה אשר לא יעלה מאת משפחות הארץ, אל ירושלים, להשתחוות, למלך יהוה צבאות--ולא עליהם, יהיה הגשם. ואם משפחת מצריים לא תעלה ולא באה, ולא עליהם; תהיה המגפה, אשר ייגוף יהוה את הגויים, אשר לא יעלו, לחוג את חג הסוכות. זאת תהיה, חטאת מצריים; וחטאת, כל הגויים, אשר לא יעלו, לחוג את חג הסוכות, אך לאחר מכן יש שני פסוקים שמדברים על הסירים בבית ה' - ובהם מסתיים הספר: ביום ההוא, יהיה על מצילות הסוס, קודש, לה'; והיה הסירות בבית יהוה, כמזרקים לפני המזבח. והיה כל סיר בירושלים וביהודה, קודש לה' צבאות, ובאו כל הזובחים, ולקחו מהם ובישלו בהם; ולא יהיה כנעני עוד בבית ה' צבאות, ביום ההוא. 3.
* הסיום של שיר השירים 4.
* ויקרא כ 27 - ע"ע הערת שוליים בתנ"ך 5.
* תהלים קיט 176: תעיתי - כשה אובד בקש עבדך; כי מצוותיך לא שכחתי - ע"ע תהלים קיט בית ת . ישנם ארבעה ספרים, שכאשר קוראים אותם בציבור - חוזרים על הפסוק הלפני-אחרון; נראה שחכמי ישראל חשבו, שהפסוק הלפני-אחרון היה ראוי להיות הפסוק האחרון משום שהוא מסיים בנימה חיובית ושמחה, בעוד שהפסוק הכתוב אצלנו אחרון מסיים את הספר בנימה שלילית. ואלה הם: 1.
* 2.
* ישעיהו סו 23-24: והיה, מדי חודש בחודשו, ומדי שבת, בשבתו; יבוא כל בשר להשתחוות לפניי, אמר ה'. ויצאו וראו--בפגרי האנשים, הפושעים בי: כי תולעתם לא תמות, ואישם לא תכבה, והיו דיראון, לכל בשר 3.
* מלאכי ג 23-24: " הנה אנוכי שולח לכם, את אלייה הנביא--לפני, בוא יום ה', הגדול, והנורא. והשיב לב אבות על בנים, ולב בנים על אבותם--פן אבוא, והכיתי את הארץ חרם " 1.
* איכה ה 21-22 : השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם. כי אם מאוס מאסתנו, קצפת עלינו עד מאוד. 1.
* קוהלת יב 13-14: סוף דבר, הכול נשמע: את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם. כי, את כל מעשה, האלוהים יביא במשפט, על כל נעלם: אם טוב, ואם רע
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)