| rdfs:comment
| - השבת וחגי התורה נקראים "מקראי קדש", למשל (שמות יב 16): וביום הראשון, מקרא קודש , וביום השביעי, מקרא קודש יהיה לכם; כל מלאכה, לא ייעשה בהם - אך אשר ייאכל לכל נפש, הוא לבדו ייעשה לכם, וגם (ויקרא כג 2-3): דבר אל בני ישראל, ואמרת אליהם: מועדי ה', אשר תקראו אותם מקראי קודש - אלה הם מועדיי. ששת ימים תיעשה מלאכה, וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש , כל מלאכה לא תעשו; שבת היא לה', בכל מושבותיכם. מהי המשמעות המעשית של ביטוי זה? 1. ע"פ רש"י , " מקרא - שם דבר, קרא אותו קדש... ", מקרא = קריאה והכרזה , כלומר - צריך לקרוא ולהכריז שהחג מקודש . המשמעות המעשית של זה יכולה להיות:
|
| abstract
| - השבת וחגי התורה נקראים "מקראי קדש", למשל (שמות יב 16): וביום הראשון, מקרא קודש , וביום השביעי, מקרא קודש יהיה לכם; כל מלאכה, לא ייעשה בהם - אך אשר ייאכל לכל נפש, הוא לבדו ייעשה לכם, וגם (ויקרא כג 2-3): דבר אל בני ישראל, ואמרת אליהם: מועדי ה', אשר תקראו אותם מקראי קודש - אלה הם מועדיי. ששת ימים תיעשה מלאכה, וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש , כל מלאכה לא תעשו; שבת היא לה', בכל מושבותיכם. מהי המשמעות המעשית של ביטוי זה? 1. ע"פ רש"י , " מקרא - שם דבר, קרא אותו קדש... ", מקרא = קריאה והכרזה , כלומר - צריך לקרוא ולהכריז שהחג מקודש . המשמעות המעשית של זה יכולה להיות:
* קריאה בדיבור - קידוּש : אין חובה מן התורה לעשות "קידוש" על יין דווקא, אך חובה מן התורה לעשות קידוש בדברים, כלומר - לקרוא ולהכריז בדברים שהיום (שבת או חג) הוא מקודש לה'.
* קריאה במעשה - אוכל ובגדים (כדברי רש"י שם): כשאדם סועד סעודה חגיגית ולובש בגדים חגיגיים לכבוד השבת/החג, הוא מכריז בכך שהיום מקודש ושונה משאר הימים. 2. ע"פ שד"ל , " אחרי ראותנו בישעיה (א' י"ג) חדש ושבת קרוא מקרא , בלא מילת קודש, נראה כי מקרא ענינו אסיפת העם לחוג חג , ומקרא קודש ענינה חגיגה ואסיפה של קדושה , כלומר לכבוד הא-ל; ושורש קרוא מורה לפעמים אסיפה, כמו אשר יקרא עליו מלא רועים ( ישעיה ל"א ד' ), כי אסיפת העם תהיה בקריאה, וכן שורש צעק וזעק (שהוראתם קרובה להוראת שורש קרא) נאמר על אסיפת בני אדם, כמו ויזעק ברק ( שופטים ד' י' ), ויצעק סיסרא (שם שם י"ג), ויצעקו העם אחרי שאול ( ש"א י"ג ד' ) ". את הטעם, מדוע יש להתאסף ולהתכנס בשבתות וחגים, הסביר הרב יצחק עת-שלום : " כשעמדנו למרגלות הר סיני – המטרה של יציאת מצרים (ראו שמות ג:יב) – ה' הבטיח לנו שאם נשמור את בריתו, נהפוך להיות גוי קדוש . ישנם שני מרכיבים נפרדים בנוסחה זו: גוי = אומה, כלומר ציבור אנשים בעלי מטרה משותפת דאגה זה לזה וערבות הדדית; קדושה = בכך שהדבר המשותף אליו מכוונת הקבוצה הוא תכלית קדושה. סדר זה הוא משמעותי והכרחי: אנו חייבים להשיג אחדות לפני המעבר של הקבוצה לעולם של קדושה. רק לאחר השגת מטרה כפולה זו, ניתן לבנות את המשכן ולתת לה' להשרות את שכינתו בקרבנו – שיא היותנו גוי קדוש . דבר זה מסביר מדוע כל אחד מהימים מכונה – מקרא קודש . המילה מקרא , משמשת בהקשר נוסף בלבד (לבד משמות יב' – פסח, הפרשה שלנו וה"רשימה" הנוספת בספר במדבר פרק כח') – בספר במדבר י:ב. ה' מצווה את משה לעשות שתי חצוצרות כסף אשר ישמשו למקרא העדה – לכנס את העם. מקרא קודש אם כן, הוא כינוס לשם מטרה קדושה . במילים אחרות, קרא קודש הוא בעצם הגשמת האידיאל של גוי קדוש - קבוצה המתכנסת לשם מטרה קדושה ". לפי זה, המשמעות המעשית של הביטוי מקרא קודש יכולה להיות:
* תפילה בציבור - בדרך-כלל אין חובה מן התורה להתפלל בציבור, אך בשבתות וחגים יש להקפיד על כך;
* סעודה משותפת - בדרך-כלל אין חובה לאכול יחד, אך בשבתות וחגים ראוי לעשות לאסוף את כל המשפחה (או החברים) לסעודה משותפת, ולהזכיר בה את כבוד ה'. 3. צחי הציע ( כאן ) שהמדובר בקריאת טקסט קדוש ברוב עם (כמו נחמיה ח8: ויקראו בספר בתורת האלהים מפרש ושום שכל ויבינו במקרא) ; אך לדעתי, אילו זו היתה הכוונה, היה ראוי לציין מהו הטקסט שיש לקרוא.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)