abstract
| - [ע"פ דעת-מקרא] הביטוי "פי רשעים יכסה חמס" נזכר פעמיים בספר משלי:
* י6: ברכות לראש צדיק; ופי רשעים יכסה חמס
* י11: מקור חיים פי צדיק; ופי רשעים יכסה חמס אבל בכל מקום יש לו משמעות שונה (כדברי רש"י : ואין פתרון מקרא זה דומה לפתרון העליון, והענין יורה עליהם):
* בפסוק י6, ההתחלה מדברת על ברכות שבאות על ראשו של ה צדיק , ומכאן - הגיוני שהסוף מדבר על חמס שבא על פיהם של ה רשעים . כלומר - את ראשו של הצדיק כולם מברכים, ואת פיהם של הרשעים כולם מקללים בצעקות "חמס"; כולם רוצים להשחית ולקלקל את פיהם של הרשעים ( חמס= קלקול והשחתה ); כי ראשו של הצדיק חושב מחשבות טובות, ופיהם של הרשעים מסית את האנשים לפשוע וגורם להם צרות. והפסוק הבא ממשיך את הרעיון .
* בפסוק י11, ההתחלה מדברת על חיים שנובעים מ פיו של ה צדיק , ומכאן - הגיוני שהסוף מדבר על חמס שיוצא מ פיהם של ה רשעים , ומכסה את העולם כולו, וגם את פיו של הרשע עצמו, כמו אדם שיש לו הרבה משקה בפה, והמשקה נוזל ומכסה את פיו (החמס נמשל למשקה - ע' ד17: כי לחמו לחם רשע; ויין חמסים ישתו, כו6: מקצה רגליים חמס שותה - שולח דברים ביד כסיל). כי פיו של הצדיק מנסה תמיד להרבות שלום ואהבה בין אנשים ובכך מביא להם חיים, ופיו של הרשע מנסה תמיד לסכסך בין אנשים בהאשמות על גזל, ויוצר קלקול והשחתה בחברה ( חמס= קלקול והשחתה ). וכמו שכתוב בפסוק הבא (י12): שנאה תעורר מדנים, ועל כל פשעים תכסה אהבה (ע"ע כיסוי פשע <===> אהבה , מקורות לחיים ).
* ע"ע: פסוק נוסף על פי צדיק
|