שני פסוקים דומים בספר משלי מדברים על נזקי הזדון:
* יא2: בא זדון ויבוא קלון; ואת צנועים חכמה:
* יג10: רק בזדון ייתן מצה; ואת נועצים חכמה: לדעתי, שני הפסוקים האלה מתייחסים לשני מצבים שונים:
* פסוק יא2 מתייחס ליחיד: הזדון מביא לו קלון , והצניעות מביאה לו חכמה .
* ופסוק יג10 מתייחס לקבוצה: הזדון מביא לה מצה וריב, וההתייעצות ההדדית מביאה לה חכמה . ' זדון הוא תכונה שמשלבת יהירות עם רוע - התכונה של אדם שבטוח שהוא יודע יותר מכולם מה טוב - אפילו יותר מה' בכבודו ובעצמו. לפי זה, זוהי משמעות הפסוקים:
שני פסוקים דומים בספר משלי מדברים על נזקי הזדון:
* יא2: בא זדון ויבוא קלון; ואת צנועים חכמה:
* יג10: רק בזדון ייתן מצה; ואת נועצים חכמה: לדעתי, שני הפסוקים האלה מתייחסים לשני מצבים שונים:
* פסוק יא2 מתייחס ליחיד: הזדון מביא לו קלון , והצניעות מביאה לו חכמה .
* ופסוק יג10 מתייחס לקבוצה: הזדון מביא לה מצה וריב, וההתייעצות ההדדית מביאה לה חכמה . ' זדון הוא תכונה שמשלבת יהירות עם רוע - התכונה של אדם שבטוח שהוא יודע יותר מכולם מה טוב - אפילו יותר מה' בכבודו ובעצמו. לפי זה, זוהי משמעות הפסוקים:
* יא2: כשאדם בטוח שהוא יודע הכל יותר טוב מכל אחד אחר - הדבר עלול להביא עליו קלון, כאשר הוא יטעה וחרפתו תתגלה ברבים. כי החכמה האמיתית נמצאת אצל הצנועים - שאינם בטוחים בדעתם ובודקים גם דעות של אחרים.
* יג10: כשאדם בטוח שהוא יודע הכל יותר טוב מכל אחד אחר - הדבר עלול לעורר מצה = מריבה אלימה; החכמה האמיתית נמצאת בין אנשים שנועצים זה עם זה, לא רבים אלא מתייעצים ומנסים להגיע למסקנה משותפת.