| dbkwik:resource/rJ03XNerlDZcEt9VSH3esw==
| - ולא עוד אלא שזוכה בדין, שנאמר
- הא ברשע שהשעה משחקת לו, הא ברשע שאין השעה משחקת לו
- אלא, צדיק ממנו בולע, צדיק גמור אינו בולע
- מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה, שנאמר :
- טהור עינים מראות רע, והביט אל עמל לא תוכל: למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו
- אל יקנא לבך בחטאים, כי אם ביראת ה' כל היום
- ראה נתתי בידך את סיחן מלך חשבון האמרי ואת ארצו, החל רש והתגר בו מלחמה
- - וכי רשע בולע צדיק? והרי כתוב
- הא בצדיק גמור, הא בצדיק שאינו גמור
- אל תתחר במרעים, אל תקנא בעשי עולה
- הא במילי דידיה, הא במילי דשמיא
- אם ראית רשע שהשעה משחקת לו - אל תתגרה בו, שנאמר
- יחילו דרכו בכל עת
- מהו שכתוב
- מי שליבו נוקפו
- ולא עוד אלא שדרכיו מצליחין, שנאמר
- ולא עוד אלא שרואה בצריו, שנאמר
|
| abstract
| - האם זה טוב או רע לצאת למלחמה יזומה? בתלמוד הבבלי יש שתי סוגיות שדנות בשאלה זו: ברכות ז: ו- מגילה ו: . הסוגיות דומות אך יש ביניהן הבדלי נוסח משמעותיים; נביא קודם את סיכום הדעות: [במקורות אלה התגרה= עורר את עצמו להילחם ]: 1.
* לפי דעה אחת (שמובאת בשם ר' יוחנן בשם ר' שמעון בר יוחאי, וכן בשם מסכת דרך ארץ רבה ב:ב, ובשם ר' דוסתאי בר מתון) : מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה, שנאמר (משלי כח4): עזבי תורה יהללו רשע, ושמרי תורה יתגרו בם ". אמנם, בפסוק אחר נאמר (תהילים לז1): אל תתחר במרעים, אל תקנא בעשי עולה, אולם, רק מי שליבו נוקפו (פוחד מהרשעים / מרגיש נקיפות מצפון בגלל חטאיו) מפרש את הפסוק הזה על התגרות ברשעים; הפירוש האמיתי של הפסוק (לפי דעה זו) הוא "אל תחקה את הרשעים ואל תנסה להיות כמותם". ראיה לפירוש זה היא, שבפסוק זה הפועל " תתחר " מקביל לפועל " תקנא ", והפועל " תקנא " נזכר גם בפסוק אחר (משלי כג17): אל יקנא לבך בחטאים, כי אם ביראת ה' כל היום, ושם ברור שמשמעותו היא "רצון לחקות את-", שהרי הפסוק בא להמליץ לאדם ש"יקנא" ביראת ה', וירצה לחקות את יראי ה', ולא שיילחם בהם. אם כך, מותר ורצוי להתגרות ברשעים, אבל אסור לקנא בהצלחתם. 1.
* לפי דעה שניה (שמובאת בשם ר' יצחק) : " אם ראית רשע שהשעה משחקת לו - אל תתגרה בו, שנאמר (תהילים לז1): אל תתחר במרעים, אל תקנא בעשי עולה, ולא עוד אלא שדרכיו מצליחין, שנאמר (תהילים י5): יחילו דרכו בכל עת(יחילו = יצליחו); ולא עוד אלא שזוכה בדין, שנאמר (בהמשך הפסוק) מרום משפטיך מנגדו (ה' לא שופט אותו באותה שעה), ולא עוד אלא שרואה בצריו, שנאמר (בהמשך הפסוק) כל צורריו יפיח בהם ( הוא נופח בצריו ודוחה אותם כמו קש שעף ברוח)"; והוא כנראה מפרש את הפסוק עוזבי תורה יהללו רשע, ושומרי תורה יתגרו בם בפירוש אחר, למשל - אסור להתגרות ברשעים, אבל מותר להתגרות באנשים שמהללים את הרשע, שעדיין יש סיכוי להחזיר אותם למוטב ( פירוט ). היה אפשר לומר שיש כאן דעות שונות וגישות שונות לחיים; ידוע לנו, למשל, שר' שמעון בר יוחאי - אחד מבעליה של דעה 1 - היה קנאי יותר מחבריו: הוא היה מוכן לצאת בפומבי נגד הרומאים, והיה מוכן אף לשלם מחיר אישי כבד על כך, ולהסתתר 13 שנים במערה. חבריו - ר' יוסי ור' יהודה - היו מתונים יותר ביחסם לרומאים, וייתכן שר' יצחק - בעליה של דעה 2 - חשב כמותם. אולם, ע"פ הגמרא אין מחלוקת ביניהם, וכל אחד מהם דיבר על מצב אחר. חכמי הגמרא הציעו כמה דרכים לפתרון הסתירה בין הדעות:
* א. הא במילי דידיה, הא במילי דשמיא, כלומר - אין טעם להילחם ברשעים ולעשות איתם תחרות בענייני חול (ביטחון, עסקים וכו'), אבל מותר להילחם איתם בענייני קודש - ויכוחים על דברי תורה או מאבקים למען שמירת התורה.
* ב. הא ברשע שהשעה משחקת לו, הא ברשע שאין השעה משחקת לו, כלומר - אם רואים רשע שמצליח באופן מיוחד וחורג מהטבע, אסור להילחם בו, אבל במצב רגיל, מותר להילחם ברשעים.
* ג. הא בצדיק גמור, הא בצדיק שאינו גמור, כלומר - רק אדם שאין לו כל עבירות יכול להרשות לעצמו להתגרות ולהילחם ברשעים; אבל מי שיש עבירות בידו - עדיף שלא יילחם בהם. לדעה זו מביאים ראיה גם מפירוש של רב הונא, שאמר: " מהו שכתוב (חבקוק א13): טהור עינים מראות רע, והביט אל עמל לא תוכל: למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו- וכי רשע בולע צדיק? והרי כתוב (תהלים לז33 ) ה' לא יעזבנו בידו , וכתוב (משלי יב21) לא יאונה לצדיק כל און ? אלא, צדיק ממנו בולע, צדיק גמור אינו בולע ": הרשע יכול לנצח אדם שהוא צדיק יותר ממנו, אבל לא יכול לנצח צדיק גמור. אולם, עדיין יש לברר מה פירוש הפסוק שנזכר בשתי הדעות (בגירסה של מגילה ו:): אל תתחר במרעים? האם פירושו שאסור להידמות לרשעים (כמו בדעה 1), או שאסור להתגרות ולהילחם בהם (כמו בדעה 2)? נראה לי, שיש לפרש את הפסוק ע"פ משמעות השורש "חרה" בכל התנ"ך, שהיא "כעס". לפי זה, התחרה ב-= עורר את עצמו לכעוס על הצלחתו של-; וזה גם פירוש הפועלקינא ב- . כפי שהסברנו שם, יש שתי תוצאות אפשריות לכעס זה - ניסיון לחקות את האדם המצליח, או ניסיון להפילו מהצלחתו ולעשות בו דין צדק. הפסוק אל תתחר ברשעים עיקר מטרתו היא למנוע את התוצאה הראשונה, כלומר, למנוע אפשרות שהאדם יחקה את הרשעים המצליחים וינסה להיות כמותם. מכאן, שהשאלה האם לכעוס או לא לכעוס על רשעים תלויה במצב - אם האדם חושש, שהכעס על הצלחתם של הרשעים עלול לגרום לו לחקות אותם, עדיף שלא יכעס; ואם הוא יודע בוודאות, שהכעס על הצלחתם של הרשעים יגרום לו לעשות בהם דין צדק, עדיף שכן יכעס. שלושת התירוצים המובאים בגמרא, מטרתם להנחות את האדם ולכוון אותו, מתי הכעס עשוי להועיל, ומתי הוא עלול להזיק:
* א. הא במילי דידיה, הא במילי דשמיא - כאשר אדם מנסה להילחם ברשע על עניינים חומריים, הוא עלול להיות מושפע ממנו ולחקות את דרכיו, כי בעניינים אלה, ההבדל בין הצדיק לרשע פחות בולט - כולם מנסים להצליח בשיטות דומות (ע"ע אל תתחר בטרוריסטים , מרמה נגד מרמה ); אך כשאדם מנסה להילחם ברשע על עניינים רוחניים, ההבדל בין הצדיק לרשע הוא ברור ובולט, ואין סיכוי שהאדם יושפע לרעה.
* ב. הא ברשע שהשעה משחקת לו, הא ברשע שאין השעה משחקת לו - כשהרשע מצליח באופן מיוחד וחורג מהטבע, כנראה שה' עוזר לו (ייתכן שה' רוצה שהוא יבצע תפקיד מסויים, כמו למשל הבבלים - שה' שלח אותם להחריב את המקדש, ולשם כך נתן להם הצלחה זמנית), ולכן אסור להילחם בו, כי ה' לא ייתן למלחמה הזאת להצליח, והדבר עלול לאכזב את האדם ולגרום לו לעבור לצידו של הרשע; אבל בשאר המקרים, מותר להילחם.
* ג. הא בצדיק גמור, הא בצדיק שאינו גמור - כשהאדם הוא צדיק גמור (מוחלט), הדבק בה' ללא סייג, אין סכנה שהוא יושפע מהרשע וינסה לחקות אותו; אבל כשהאדם אינו צדיק גמור, הוא עלול להיות מושפע. כמו כן, לצדיק גמור יש הבטחה שה' יגן עליו בכל מקרה, והוא לא יינזק מהמלחמה; לעומת זאת, לאדם שהוא צדיק רק באופן יחסי (יותר צדיק מהרשע), אין הבטחה כזאת, וייתכן שהרשע ינצח אותו ויבלע אותו, כמו שנאמר בדברי חבקוק בבלע רשע צדיק ממנו.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)