abstract
| - [ע"פ הרב מנשה וינר] בבמדבר כ"ח מפורטים הקרבנות (המוספים) שצריך להביא לכל אחד מהחגים. בטבלה שלמטה סיכמתי את מספרי קרבנות-העולה מכל סוג (חוץ מזה צריך להביא גם שעיר עזים אחד לחטאת ואת זה לא כתבתי): קרבן אחד יוצא-דופן במיוחד – הקרבן של חג הסוכות. הוא בערך כפול מהקרבנות של כל שאר החגים. האם יש כאן הגיון? נראה לי שאפשר לחלק את החגים האלה לשתי קבוצות: 1.
* 'שלושת הרגלים' (חג המצות, חג השבועות וחג הסוכות) -- חגים שנקבעו לזכר יציאת מצרים ולזכר הארועים שקרו לעם-ישראל לאחר מכן (הישיבה בסוכות ומתן תורה). 1.
* 'חגי תשרי' (ראש-השנה, יום-הכיפורים, סוכות, שמיני-עצרת) – חגים שנקבעו בעקבות חטא-העגל, ונועדו לכפר על עם ישראל (כנראה שהחגים האלו נקבעו לאחר שמשה רבנו ירד מהר-סיני בפעם השניה, עם הלוחות השניים - לפי חשבון התאריכים יוצא שזה היה ביום הכיפורים) בחגים שבקבוצה א' מקריבים 2 פרים, איל אחד ו7 כבשים, ובחגים שבקבוצה ב' מקריבים פר אחד, איל אחד ו7 כבשים. חג הסוכות שייך לשתי הקבוצות, ולכן היינו אמורים להקריב בו את הקרבנות של שתיהן: 3 פרים, 2 אילים ו14 כבשים. ואכן, מספרי האילים והכבשים מתאימים בדיוק, אבל מספרי הפרים לא מתאימים – במקום להקריב 3 פרים ביום מקריבים בין 13 ל7 פרים. לנקודה הזאת עדיין לא מצאתי הסבר. (אפשר לחשב את סכום מספרי הפרים בכל ימי החג: הסכום הכללי הוא 70, ואם מחשבים רק את התוספת על הכמות שהיתה אמורה להיות – 3 ביום – מקבלים 49. אבל זה עדיין לא מסביר שום דבר).
|