| rdfs:comment
| - תגובה ל: הבדלים2 - הבדלים בין פרשות דומות שנכתבה ב01:42:11 23.02.2005 שני פרקים בתורה מפרטים את דיני הקרבנות והחגים - ויקרא כג , במדבר כח-כט . כדי להבין את ההבדלים ביניהם, יש להבין את הנושא הכללי של כל פרק. לשם כך, יש לקרוא את הכותרת של כל פרק:
* הנושא הכללי של ויקרא כג הוא מועדי ה' אשׁר-תקראו אתם מקראי קדשׁ אלה הם מועדי, כלומר - הזמנים המקודשים, הזמנים שצריך לקיים בהם מצוות מיוחדות לכבוד ה'.
* הנושא הכללי של במדבר כח הוא את-קרבני לחמי לאשׁי ריח ניחחי תשׁמרו להקריב לי במועדו, כלומר - הקרבנות התלויים בזמן, הקרבנות שצריך להקריב בתאריך קבוע בכל שנה.
|
| abstract
| - תגובה ל: הבדלים2 - הבדלים בין פרשות דומות שנכתבה ב01:42:11 23.02.2005 שני פרקים בתורה מפרטים את דיני הקרבנות והחגים - ויקרא כג , במדבר כח-כט . כדי להבין את ההבדלים ביניהם, יש להבין את הנושא הכללי של כל פרק. לשם כך, יש לקרוא את הכותרת של כל פרק:
* הנושא הכללי של ויקרא כג הוא מועדי ה' אשׁר-תקראו אתם מקראי קדשׁ אלה הם מועדי, כלומר - הזמנים המקודשים, הזמנים שצריך לקיים בהם מצוות מיוחדות לכבוד ה'.
* הנושא הכללי של במדבר כח הוא את-קרבני לחמי לאשׁי ריח ניחחי תשׁמרו להקריב לי במועדו, כלומר - הקרבנות התלויים בזמן, הקרבנות שצריך להקריב בתאריך קבוע בכל שנה. זה מסביר, מדוע רמת הפירוט בכל אחד מהפרקים היא שונה:
* בויקרא כג, מוצגים בפירוט רב יותר הדינים שאינם קשורים לקרבנות, למשל - עונש כרת על מי שאינו מתענה או אינו שובת ביום הכיפורים (כג29-30), ארבעת המינים והישיבה בסוכות בחג הסוכות (כג40-42).
* בבמדבר כח, מוצגים בפירוט רב יותר המספרים של הבהמות שיש להקריב בכל פעם. זה מסביר גם, מדוע יש נושאים הנזכרים רק באחד הפרקים ולא בשני:
* רק בויקרא כג נזכרו ימי ספירת העומר (כג15-) וספרתם לכם ממחרת השׁבת, מיום הביאכם את-עמר התנופה, שׁבע שׁבתות תמימת תהיינה - שהם ימים מקודשים לה' (יש בהם מצוה), אך אין בהם קרבן מיוחד;
* רק בבמדבר כח נזכרו קרבן התמיד - כבשׂים בני-שׁנה תמימם שׁנים ליום עלה תמיד, וקרבן ראש חודש - ובראשׁי חדשׁיכם תקריבו עלה לה', שהם קרבנות התלויים בזמן, אך הזמן שבו מקריבים אותם אינו מקודש (אין מצוות נוספות שתלויות בו). אמנם, יש קרבנות שנזכרו רק בויקרא כג ולא בבמדבר כח - קרבנות הביכורים: א. ראשית הקציר (כג10-13): כי-תבאו אל-הארץ אשׁר אני נתן לכם, וקצרתם את-קצירה, והבאתם את-עמר ראשׁית קצירכם אל-הכהן. והניף את-העמר לפני ה' לרצנכם, ממחרת השׁבת יניפנו הכהן. ועשׂיתם ביום הניפכם את-העמר כבשׂ תמים בן-שׁנתו לעלה לה'..., ב. לחם הביכורים (כג16-20): ...עד ממחרת השׁבת השׁביעת תספרו חמשׁים יום והקרבתם מנחה חדשׁה לה'. ממושׁבתיכם תביאו לחם תנופה שׁתים שׁני עשׂרנים סלת תהיינה חמץ תאפינה בכורים לה'. והקרבתם על-הלחם שׁבעת כבשׂים תמימם בני שׁנה ופר בן-בקר אחד ואילם שׁנים יהיו עלה לה' ומנחתם ונסכיהם אשׁה ריח-ניחח לה'. ועשׂיתם שׂעיר-עזים אחד לחטאת ושׁני כבשׂים בני שׁנה לזבח שׁלמים. והניף הכהן אתם על לחם הבכרים תנופה לפני ה' על-שׁני כבשׂים קדשׁ יהיו לה' לכהן. הסיבה שקרבנות אלה נזכרו בויקרא כג ולא בבמדבר כח היא, שקרבנות אלה אינם תלויים בזמן אלא במעשה; אין אלה קרבנות שצריך להקריב בתאריך מסויים בשנה, אלא קרבנות שצריך להקריב לאחר שמקיימים מצוה אחרת: א. את הכבש שנזכר בקטע הראשון צריך להקריב ביום הניפכם את-העמר, כלומר - רק ביום שבו מניפים את עומר ראשית הקציר; ב. את הכבשים, האילים והפר שנזכרו בקטע השני צריך להקריב על-הלחם, כלומר - יחד עם לחם הביכורים. אמנם, בדרך-כלל, ראשית הקציר ולחם הביכורים מובאים בכל שנה בתאריך קבוע, אך זה לא חייב להיות כך. למשל, כשהיו בני-ישראל במדבר, הם לא קצרו, ולכן לא הביאו את עומר ראשית הקציר ואת לחם הביכורים, ולא נתחייבו בהקרבת הבהמות התלויה בהם. זה מסביר, מדוע יש הבדל בין שני הקרבנות של חג השבועות:
* בויקרא כג (כג18-19): והקרבתם מנחה חדשׁה לה'... והקרבתם על-הלחם שׁבעת כבשׂים תמימם בני שׁנה ופר בן-בקר אחד ואילם שׁנים יהיו עלה לה' ומנחתם ונסכיהם אשׁה ריח-ניחח לה'. ועשׂיתם שׂעיר-עזים אחד לחטאת ושׁני כבשׂים בני שׁנה לזבח שׁלמים. והניף הכהן אתם על לחם הבכרים..., כלומר - בסמוך ללחם ובנוסף לו תקריבו 7 כבשים, פר 1, ו-2 אילים.
* בבמדבר כח (כח26-31): וביום הבכורים, בהקריבכם מנחה חדשׁה לה' בשׁבעתיכם , מקרא-קדשׁ יהיה לכם כל-מלאכת עבדה לא תעשׂו. והקרבתם עולה לריח ניחח לה' פרים בני-בקר שׁנים איל אחד שׁבעה כבשׂים בני שׁנה. ומנחתם סלת בלולה בשׁמן שׁלשׁה עשׂרנים לפר האחד שׁני עשׂרנים לאיל האחד. עשׂרון עשׂרון לכבשׂ האחד לשׁבעת הכבשׂים. שׂעיר עזים אחד לכפר עליכם. מלבד עלת התמיד ומנחתו תעשׂו תמימם יהיו-לכם ונסכיהם, כלומר - בתאריך שבו אתם בדרך-כלל מקריבים מנחה חדשה, בחג השבועות, תקריבו 2 פרים, איל 1, ו-7 כבשים. בבמדבר כח, כל הקרבנות כוללים איל אחד בלבד, גם הקרבן המובא בחג השבועות; כדי להבחין בין הקרבנות, ולהדגיש שהקרבן בויקרא כג הוא קרבן אחר, ואינו אותו קרבן שנזכר בבמדבר כח, נקבע שקרבן זה יכלול אילים שניים .
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)