abstract
| - הנביא מזכיר עיקרון שנזכר במקומות רבים אחרים - שהשמיעה בקול ה' חשובה יותר מעבודת המקדש והקרבנות. ובאופן כללי יותר: ה' לא צריך שיעשו בשבילו "מבצעים" גדולים, כמו בניין בית המקדש או הקרבת קרבנות; הוא יכול לברוא לעצמו מקדש הרבה יותר גדול מכל בניין אנושי. ה' מעדיף אנשים עניים , שאינם יכולים לבנות לו בניינים מפוארים, אך הם "חרדים על דברו" - דואגים וחושבים כל ימיהם האם הם מקיימים כראוי את דבר ה', יראים ונזהרים כל הזמן שלא לחטוא לה'. וְאֶל-זֶה אַבִּיט--אֶל-עָנִי וּנְכֵה-רוּחַ, וְחָרֵד עַל-דְּבָרִי. אדם שעושה מעשים גדולים לכבוד ה', עלול לחשוב שהוא יצא ידי חובתו, ובזמן הפנוי שלו הוא יכול לחטוא ולעשות מה שבא לו:
* שׁוֹחֵט הַשּׁוֹר - מַכֵּה-אִישׁ : מי ששוחט שור לכבוד ה' - חושב שמותר לו אחר-כך להכות אנשים;
* זוֹבֵחַ הַשֶּׂה - עֹרֵף כֶּלֶב : מי ששוחט שה לכבוד ה' - חושב שמותר לו אחר-כך להתעלל בחיות;
* מַעֲלֵה מִנְחָה - דַּם-חֲזִיר : מי שמעלה מנחה לכבוד ה' - חושב שמותר לו אחר-כך לאכול דם של חזיר;
* מַזְכִּיר לְבֹנָה - מְבָרֵךְ אָוֶן : מי שמקטיר לבונה לכבוד ה' - חושב שמותר לו אחר-כך לברך את האנשים העושים מעשים רעים; גַּם-הֵמָּה בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם, וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם נַפְשָׁם חָפֵצָה. גַּם-אֲנִי אֶבְחַר בְּתַעֲלֻלֵיהֶם, וּמְגוּרֹתָם אָבִיא לָהֶם--יַעַן קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה, דִּבַּרְתִּי וְלֹא שָׁמֵעוּ; וַיַּעֲשׂוּ הָרַע בְּעֵינַי, וּבַאֲשֶׁר לֹא-חָפַצְתִּי בָּחָרוּ - הם עושים מעשים גדולים לכבוד ה', אך לא מקשיבים לדבר ה', ולא עושים את מה שה' מבקש מהם.
|