| rdfs:comment
| - משלי כו23 : " כסף סיגים מצפה על חרש - שפתים דלקים ולב רע רוב המפרשים פירשו שיש כאן משל לצביעות, "אחד בפה ואחד בלב": כמו כסף שמצפה וצובע כלי חרס , כך אדם שבשפתיו דולק = רודף אחרי אנשים כדי שיאהבו אותו (ע"ע פסוקים נוספים עם השורש דלק ), אך בליבו הוא רע ושונא (ע"ע פסוקים נוספים נגד צביעות ); פירוש זה מתאים לפסוק הבא - " בשפתיו ינכר שונא, ובקרבו ישית מרמה לפי זה, לא ברור מדוע הפסוק מתייחס דווקא ל" כסף סיגים ", כלומר לפסולת של כסף? והרי גם בכסף אמיתי שמצפה כלי-חרס יש צביעות, יופי חיצוני שמחפה על פנימיות ברמה נמוכה?! המפרשים הציעו כמה תשובות:
|
| abstract
| - משלי כו23 : " כסף סיגים מצפה על חרש - שפתים דלקים ולב רע רוב המפרשים פירשו שיש כאן משל לצביעות, "אחד בפה ואחד בלב": כמו כסף שמצפה וצובע כלי חרס , כך אדם שבשפתיו דולק = רודף אחרי אנשים כדי שיאהבו אותו (ע"ע פסוקים נוספים עם השורש דלק ), אך בליבו הוא רע ושונא (ע"ע פסוקים נוספים נגד צביעות ); פירוש זה מתאים לפסוק הבא - " בשפתיו ינכר שונא, ובקרבו ישית מרמה לפי זה, לא ברור מדוע הפסוק מתייחס דווקא ל" כסף סיגים ", כלומר לפסולת של כסף? והרי גם בכסף אמיתי שמצפה כלי-חרס יש צביעות, יופי חיצוני שמחפה על פנימיות ברמה נמוכה?! המפרשים הציעו כמה תשובות: 1. ע"פ רש"י , המשל מתאר תופעה מקובלת שניתן לראות בתנור לצריפת כסף - התנור עשוי מחרס, והסיגים שנפלטים מהכסף נדבקים לדפנות התנור, והם נוצצים ונראה מרחוק כאילו התנור עשוי מכסף או מצופה כסף, כאשר למעשה התנור עשוי מחרס וגם הציפוי אינו כסף אמיתי. 2. וע"פ מצודת דוד , הפסוק מתייחס דווקא לאפשרות לחשוף את הצביעות: " כמו המצפה כלי חרס בכסף המעורב בסיגים, הנה כאשר יראה הרואה כי סיגים המה - יתן לב לבחון בפנימיותם וימצאם חרס; כן השפתים הרודפים אחר אהבת הבריות, ובלבו יחשוב מרמה - הנה כאשר ימצא בשפתיו מאומה רע, ואם מעט הוא, ידוע תדע שלבו מלאה זדון " (בניגוד לפסוק(משלי כה11): תפוחי זהב במשכיות כסף, דבר דבר על אפניו - האומר, לפי חלק מהפירושים, שרעיונות יפים נמצאים בכלים יפים - פירוט )
* אך לא הצלחתי להבין מדבריו איך בדיוק צריך לזהות את הצבועים - האם כל אדם שאומר דבר רע, ולו הקטן ביותר, צריך לחשוד בו שהוא צבוע?! אולי הכוונה היא, שעצם הדליקה = הרדיפה המוגזמת של האדם אחרי אהבת הבריות מעוררת חשד שמא יש דבר רע בליבו. אולם, ייתכן שיש לפרש את הביטוי "לב רע" כמשמעותו בפסוק אחר בספר משלי (משלי כה20): מעדה-בגד ביום קרה, חומץ על-נתר; ושר בשירים על לב-רע . בפסוק זה, הביטוי "לב רע" משמעותו לב שחושב מחשבות עצובות; הפסוק מלמד לא לשיר שירים לאדם עצוב ; משמעות הביטוי "לב רע" היא ההיפך מ"שמח וטוב לב" ( לב= מקום המחשבות ). לפי זה, נראה שגם הפסוק שלנו מדבר על אדם עצוב, אלא שבפסוקנו האדם העצוב הוא זה שמדבר - השפתיים שלו דולקים , כלומר - רצים ומתנועעים במהירות כאילו רודפים אחרי משהו; אולי הוא מדבר הרבה, אולי הוא אפילו שר - אבל ליבו עצוב; והחכם צריך לדעת להבחין, מתוך תנועות השפתיים, בכך שליבו רע ועצוב, ולהתייחס אליו בהתאם - כפי שמבחינים בסיגים שמצפים כלי חרס, ומבינים שאין מדובר בכלי עשוי מכסף אלא רק בחיקוי. אם כך, לפי הפסוק שלנו, יש להתבונן בשפתיו של הזולת ולנסות להבין אם הוא עצוב או לא, כדי לעזור לו; בניגוד לעצה הכללית שאומרת - לא לנסות לקרוא מחשבות .
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)