| rdfs:comment
| - הפועל "שמט" בלשון התנ"ך, כמו בלשון ימינו, הוא הפכו של הפועל "אחז": הוא מתייחס למי שאחז בדבר-מה, ואז עזבו והפסיק לאחוז בו:
* (שמואל ב ו6): ויבאו עד גרן נכון, וישלח עזא אל ארון האלהים ויאחז בו, כי שמטו הבקר, ודומה לזה דברי הימים א יג9 - הפרים הפסיקו להחזיק את ארון ה' על גבם, ולכן עוזא שלח את ידו ואחז בו.
* (מלכים ב ט33): ויאמר 'שמטהו!' וישמטוה ויז מדמה אל הקיר ואל הסוסים וירמסנה- הסריסים אחזו באיזבל והוציאו אותה מהחלון, ויהוא ציוה עליהם לעזוב אותה כדי שתיפול. כך יש לפרש גם את המצוות הקשורות לשנה השביעית, שנת השמיטה:
|
| dbkwik:resource/rJ03XNerlDZcEt9VSH3esw==
| - ויאמר 'שמטהו!' וישמטוה ויז מדמה אל הקיר ואל הסוסים וירמסנה
- ויבאו עד גרן נכון, וישלח עזא אל ארון האלהים ויאחז בו, כי שמטו הבקר
- ושמטתה ובך מנחלתך אשר נתתי לך, והעבדתיך את איביך בארץ אשר לא ידעת, כי אש קדחתם באפי עד עולם תוקד
- נשמטו בידי סלע שפטיהם, ושמעו אמרי כי נעמו
|
| abstract
| - הפועל "שמט" בלשון התנ"ך, כמו בלשון ימינו, הוא הפכו של הפועל "אחז": הוא מתייחס למי שאחז בדבר-מה, ואז עזבו והפסיק לאחוז בו:
* (שמואל ב ו6): ויבאו עד גרן נכון, וישלח עזא אל ארון האלהים ויאחז בו, כי שמטו הבקר, ודומה לזה דברי הימים א יג9 - הפרים הפסיקו להחזיק את ארון ה' על גבם, ולכן עוזא שלח את ידו ואחז בו.
* (מלכים ב ט33): ויאמר 'שמטהו!' וישמטוה ויז מדמה אל הקיר ואל הסוסים וירמסנה- הסריסים אחזו באיזבל והוציאו אותה מהחלון, ויהוא ציוה עליהם לעזוב אותה כדי שתיפול. הפועל "שמט" משמש גם במשמעות מושאלת - ויתר על דבר-מה שנמצא בבעלותו; הבעלות משולה לאחיזה, ולכן הויתור על הבעלות משול לשמיטה = עזיבת האחיזה:
* (תהילים קמא6): נשמטו בידי סלע שפטיהם, ושמעו אמרי כי נעמו- השופטים, כביכול, היו אחוזים בידי דרך המשפט והטוב, עד שיצר הטוב, כביכול, עזב את אחיזתו, והם נפלו בידי יצר הרע הקשה כסלע (רש"י) ; או: השופטים של שאול כמעט תפסו אותי, אבל בזכות סלע המחלקות (שמ"א כג) הם נאלצו לעזוב את אחיזתם בי (מצודות, מלבי"ם) .
* (ירמיהו יז4): ושמטתה ובך מנחלתך אשר נתתי לך, והעבדתיך את איביך בארץ אשר לא ידעת, כי אש קדחתם באפי עד עולם תוקד- הארץ נקראת "אחוזה" כי האזרחים כביכול אוחזים בה, והנביא מנבא שבני ישראל ייאלצו לעזוב את אחיזתם בארץ ויצאו לגלות ( פירוט ). כך יש לפרש גם את המצוות הקשורות לשנה השביעית, שנת השמיטה:
* שמות כג11 : " ושש שנים תזרע שדך... והשביעת - תשמטנה ונטשתה... , ואכלו אביני עמך, ויתרם תאכל חית השדה... ": במשך שש שנים האדם אוחז בשדהו, מעבד אותו ואוסף את תבואתו; בשנה השביעית הוא צריך לעזוב את אחיזתו בשדה, לא לעשות בו מלאכות שמעידות על בעלות, ולא לנצל את בעלותו כדי לאסוף את היבול הצומח מעצמו (ראו שמיטת קרקעות ).
* דברים טו1-9 : " מקץ שבע שנים תעשה שמטה . וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו, לא יגש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמטה לה' . את הנכרי תגש ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך... השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא " - במשך שש שנים האדם אוחז בחובותיו ובחייבים לו, ובשנה השביעית (או בסופה) הוא צריך לעזוב את אחיזתו ולהפסיק את הפעולות הקשורות לגביית החובות (ראו שמיטת חובות ).
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)