rdfs:comment
| - [[תמונה:Ehad haam school3.jpg|שמאל|ממוזער|180px|"חברון", אריחים מזוגגים מתוצרת בית-המלאכה לקרמיקה ב"בצלאל", מתוך קבוצת אריחים בנושא ערים בארץ ישראל, בית הספר אחד העם, תל אביב-יפו.]] עד לתחילת המאה העשרים לא התקיימה בארץ ישראל מסורת של אמנות (Fine Art). על אף ביקורם של ציירים אירופים רבים אשר באו לצייר את "ארץ הקודש", פעלו בארץ בעיקר אוּמנים ובעלי מלאכה אשר יצרו חפצי יודאיקה ואמנות שימושית אחרת. בין מורי בית הספר ידועים גם האמנים אפרים משה ליליין, מאיר גור אריה, אהרון לחובסקי, אריך גולדברג, דויד שור, לזר קרסטין, אדולף ברמן, שמואל לוי ואחרים.
|
abstract
| - [[תמונה:Ehad haam school3.jpg|שמאל|ממוזער|180px|"חברון", אריחים מזוגגים מתוצרת בית-המלאכה לקרמיקה ב"בצלאל", מתוך קבוצת אריחים בנושא ערים בארץ ישראל, בית הספר אחד העם, תל אביב-יפו.]] עד לתחילת המאה העשרים לא התקיימה בארץ ישראל מסורת של אמנות (Fine Art). על אף ביקורם של ציירים אירופים רבים אשר באו לצייר את "ארץ הקודש", פעלו בארץ בעיקר אוּמנים ובעלי מלאכה אשר יצרו חפצי יודאיקה ואמנות שימושית אחרת. "בית המדרש לאמנות ולמלאכת אומנות" אשר ידוע כ"בצלאל", היה המוסד האומנותי הראשון ביישוב היהודי. הוא נוסד בשנת 1906 על ידי הפסל בוריס שץ (1867-1932) בתמיכתם של ראשי המוסדות היהודיים. נהוג לראות בפתיחתו של מוסד בצלאל את ראשיתה של האמנות הישראלית. בבצלאל הושם הדגש על יצירת אומנות שימושית, במידה רבה ברוח תנועות האר נובו האירופיות, ותנועות חברתיות כגון תנועת "ארטס אנד קרפטס" ("אמנויות ומלאכה") הבריטית. בסמלו של הרבעון "ילקוט בצלאל" (1927), לדוגמה, אשר עוצב על ידי זאב רבן הופיעו בתוך מסגרת מסוגננת כרובים ומצדיהם דמויות של צייר ופסל, כשלידם צורף היוצר מנורה ואורג שטיחים. מתחת לאיורים הופיעה הכיתוב "המלאכה הפרי, האמנות הניצן; אמנות ללא נשמה כתפילה ללא כוונה". . לצד בית ספר לאמנות, על מסלוליו השונים, נפתחו בתי מלאכה שבהם נלמדו מלאכות האומנויות השונות, וכן נעשו בהם עבודות צורפות, אריגה, איור, חפצי קודש וכדומה, שנועדו למכירה במקומות שונים על ידי "בצלאל". בחזונו של שץ התקיימו יחסים של הפריה הדדית בין חלקי המוסד השונים. "יש צד מעשי בלימודי אמנות", כתב שץ. "בית הספר זקוק תמיד לציורים חדשים בשביל השטיחים וכלי הכסף. לכך דרושה שורה של ציירים, שקלטו לתוכם את הרוח השורר בבית הספר, עם המורה המומחה העומד על גביהם". . האמנות שנוצרה ב"בצלאל" בתקופה זו, בולטת בשימוש במוטיבים ובנושאים יהודיים ודתיים.העבודות היו קישוטיות ועמוסות פיתוחים בסגנון "מזרחי". יצירתם של אמני בצלאל עשתה שימוש במוטיבים כגון תאור המקומות קדושים ליהודים, סצנות מהגלות וכדומה. התיאורים שאפו ליצור קשר בין תקופת התנ"ך, שיבת ציון והחשמונאים, לבין השאיפה הציונית בפיתוח היישוב עברי, מתוך מניעים אידאולוגים וציוניים. האמנים עשו זאת בעזרת שאילת מוטיבים מן ההיסטוריה של האמנות, אשר נתפשו בעיניהם כמוטיבים "יהודיים" ועשו שימוש בסגנון שנתפש בעיניהם כ"מזרחי". יצירתו הפיסולית של שץ כללה בעיקר פיסול קטן ממדים של נושאים יהודיים וכן תבליטים ולוחות זיכרון למנהיגים ציוניים שונים. פסלו הידוע ביותר הוא "מתתיהו" משנת 1894, המושפע מן הפיסול הרנסאנסי ובעיקר מן הפיסול של דונטלו. רוח שונה הביא אל המוסד הצייר שמואל הירשנברג (1865-1908), שנמנה על מורי בצלאל. הירשנברג הביא אל המוסד את הציור האקדמי האירופי ובמסגרתו יצר ציורים בעלי נושאים יהודיים. אמן אחר, זאב רבן, יצר עבודות גראפיות רבות ברוח סגנון האר נובו והיוגנדסטיל. נושאי העבודות הציגו נופים אוריינטליסטים מארץ הקודש, לצד דמויות מן התנ"ך המעוצבות בסגנון ניאו קלאסי. בין מורי בית הספר ידועים גם האמנים אפרים משה ליליין, מאיר גור אריה, אהרון לחובסקי, אריך גולדברג, דויד שור, לזר קרסטין, אדולף ברמן, שמואל לוי ואחרים. בשל קשיים כספיים וסכסוכים פוליטיים נסגר בשנת 1929 "בצלאל" ונותר בו המוזיאון אשר הכיל עבודות אמנות רבות. אוסף זה ישמש כבסיסו של אוסף האמנות הישראלית של מוזיאון ישראל בירושלים. זף זה הוא מצע המזמין אתכם לעריכה טובה יותר ללא "מדיניות המחיקות" ;) ומהווה דף מצע בלבד לויקיה תרבות.חלק מדף מתוכן דף זה מתבסס על דפים שנמצאים ב he.wikipedia.org/wiki terms of the GNU Free Documentation License. 30.10.2008.
|