| rdfs:comment
| - בשמות יג יש שתי פרשיות שכתובות בתפילין, ונוהגים להגיד אותן אחרי שמניחים תפילין. פעם ניסיתי ללמוד אותן בעל-פה אבל לא הצלחתי כי הן מאד דומות. ועכשיו סוף סוף, ברוך ה', הצלחתי למצוא סימנים לרוב ההבדלים ביניהן. אולי גם לכם זה יעזור... (1) פסוקים 1 - 2 "וידבר ה' אל משה לאמור: קדש לי כל בכור, פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה, לי הוא " לא קשור להמשך הפרשה הראשונה, כי הוא כולל את דברי ה' אל משה, ושאר הפרשה (וגם הפרשה השניה) כוללת את דברי משה לישראל. (5) ע' מכילתא
|
| abstract
| - בשמות יג יש שתי פרשיות שכתובות בתפילין, ונוהגים להגיד אותן אחרי שמניחים תפילין. פעם ניסיתי ללמוד אותן בעל-פה אבל לא הצלחתי כי הן מאד דומות. ועכשיו סוף סוף, ברוך ה', הצלחתי למצוא סימנים לרוב ההבדלים ביניהן. אולי גם לכם זה יעזור... 1.
* רוב ההבדלים נובעים מכך שכל פרשיה עוסקת בנושא אחר: הפרשיה הראשונה עוסקת במצוות אכילת מצות, שהיא זכר לניסים שנעשו לבנ"י ביום שבו יצאו ממצרים; והפרשיה השניה עוסקת במצוות הקדשת בכורות, שהיא זכר למכת בכורות. להסבר הפסוק הראשון בקטע ע' כאן . 2.
* בשתי הפרשיות נזכר שצריך לקיים את המצווה כשנכנסים לארץ; אבל משה הנביא ידע שאת מצוות הפסח יקיימו רוב בנ"י בארץ לפני שיקיימו את מצוות הבכורות, כי הם ייכנסו לארץ ב- 10 לחודש ה- 1 (יהושע ד 19) – ארבעה ימים לפני פסח, ובאותו זמן הם גם יאכלו מצות (כמו שכתוב ביהושע ה 11: "ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי בעצם היום הזה "). לכן התאור שבפרשיה הראשונה מוקדם יותר בזמן מהתאור שבפרשיה השניה: 3.
* בראשונה נזכרת "ארץ הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי " ובשניה רק "ארץ הכנעני " – במשך הזמן רוב העמים נשמדו ונשאר רק הכנעני [זהירות -- זה לא נכון – זה רק סימן!] . 4.
* בראשונה נזכר "אשר נשבע לאבותיך " ובשניה "כאשר נשבע לך ולאבותיך " – הארץ שהובטחה לבנים שונה מהארץ שהובטחה לאבות [לא בדקתי את זה עדיין] -- קודם בנ"י יקבלו את הארץ שהובטחה לאבות ואז יקבלו גם את הארץ שהובטחה להם. 5.
* בראשונה נזכר "אשר נשבע... לתת לך " ובשניה "כאשר נשבע... ונתנה לך " – בהתחלה ה' עדיין לא נתן לבנ"י את הארץ אלא רק נשבע לתת, ואח"כ הוא כבר נתן ממש. 6.
* חוץ מזה – רק בראשונה נזכר שהארץ היא "ארץ זבת חלב ודבש " – אולי זה בגלל שהפרשה הראשונה קשורה לאוכל (כידוע, המצה הרבה יותר טעימה כשאוכלים אותה עם גבינה ודבש...) 7.
* בפרשיה השניה מסופר שהבן שואל את אביו"מה זאת?" ובפרשיה הראשונה הבן לא שואל כלום: אולי הסיבה היא שבפרשיה השניה עושים משהו עם הבן (אם הוא בכור) – פודים אותו – ולכן זה מעניין אותו והוא שואל. אבל בפרשיה הראשונה לא עושים שום דבר מיוחד עם הבן ולכן צריך לעניין אותו ולפתוח איתו בשיחה – "והגדת לבנך... 8.
* בפרשיה הראשונה האב צריך להגיד לבן "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים ": לדעתי פירוש המילה "עבור" כאן הוא "מזון שעשוי מחיטה", כמו בפסוק שראינו קודם מיהושע ה 11 "ויאכלו מ עבור הארץ... ". האב מחזיק את המצה ביד ואומר לבן שלו: "אתה רואה את המצה הזאת, את העבור הזה? בעבור הזה עשה ה' לי נס בצאתי ממצרים! ה' שמר עליו שלא יחמיץ!" ( להסבר ע' כאן ) . בפרשיה השניה לבן יש יותר סבלנות (הוא בעצמו שאל "מה זאת?") ולכן מסבירים לו יותר בפירוט – את כל הסיפור של מכת בכורות. 9.
* כאמור בסעיף 2, הבן בפרשיה הראשונה לא מתעניין מעצמו -- צריך לעניין אותו. לכן כשמסבירים לו את מצוות התפילין שמים אותו במרכז: 10.
* אומרים לו "והיה לך לאות... " (לשני אומרים רק "והיה לאות... "). 11.
* אומרים לו "כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים " (לשני אומרים "בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים "). 12.
* אומרים לו "למען תהיה תורת ה' בפיך " – אולי זה רומז למצה ששמים בפיו של הילד (אחרי שמורחים עליה גבינה ודבש) כדי שישמח ויקשיב... 13.
* הבן בפרשיה הראשונה לא יודע לשאול – ולכן כשמסבירים לו את המצווה משתמשים במילים פשוטות יותר: 14.
* אומרים לו "...ול זכרון בין עיניך " (לשני אומרים כמו בשאר התורה -- "...ול טוטפת בין עיניך "). 15.
* אומרים לו "לאות על ידך " (לשני אומרים "לאות על ידכה " – מילה מיוחדת שיש לה גם משמעות הלכתית(5) ). 16.
* בפרשיה הראשונה כתוב "ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה " – כי מצוות המצה חלה כל שנה במועד קבוע (בניגוד למצוות פדיון הבכורות שהיא חד-פעמית). (1) פסוקים 1 - 2 "וידבר ה' אל משה לאמור: קדש לי כל בכור, פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה, לי הוא " לא קשור להמשך הפרשה הראשונה, כי הוא כולל את דברי ה' אל משה, ושאר הפרשה (וגם הפרשה השניה) כוללת את דברי משה לישראל. (5) ע' מכילתא
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)