| abstract
| - ל"עיניים" בתנ"ך יש גם משמעות של מראה חיצוני (כמו מה שנאמר על המן: והמן כזרע גד הוא ו עינו כעין הבדולח), וה"לבב" מסמל את התכונות הפנימיות. לפי זה כוונת הפסוק היא: האדם רואה את החיצוניות וה' רואה את הפנימיות. זה (פחות-או-יותר) הפירוש המקובל. הבעיה בפירוש הזה היא שלפיו הסיפור בא ללמד אותנו מסר – שהפנימיות חשובה יותר מהחיצוניות. אבל רק כמה פסוקים לאחר מכן מגיע דוד, והחיצוניות שלו מתוארת בפירוט רב: והוא אדמוני עם יפה עיניים ו טוב רואי! האם שמואל לא הבין את המסר!? לכן נראה לי שאפשר לפרש את הפסוק כי האדם יראה לעיניים... אחרת לגמרי: ה' בכלל לא התכוון להוכיח את שמואל אלא ללמד אותו את "חכמת הפרצוף" – החכמה שמאפשרת להכיר אופי של אדם ע"פ תוי-הפנים שלו (בימינו יש רב שעוסק בזה – הרב רחלין בירושלים). כאן זו לא בדיוק חכמת-הפרצוף אלא חכמת-העיניים. ה' אומר לשמואל: "אני, ה', רואה את האופי (הלבב) באופן ישיר; אבל אתה, האדם, לא יכול לראות ללבב, ולכן אם אתה רוצה להכיר אופי של אדם אתה צריך להסתכל בעיניים שלו. אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו – כי זה לא חשוב, הפרט היחיד שחשוב זה העיניים ". ואכן שמואל הבין את המסר, וכשדוד הגיע הוא הסתכל בעיניים שלו וראה שהוא יפה עיניים. זה פותר שליש מהבעיה הנ"ל. רואי – לדעתי זה שם-פעולה (כמו "ראיה"), ולפי זה טוב רואי זה "בעל ראיה טובה", "בעל מבט חד", וגם את זה שמואל יכל לראות כשהסתכל בעיניים של דוד. זה פותר עוד שליש מהבעיה הנ"ל. המילה אדמוני היא קצת קשה – אפשר לפרש שהכוונה "בעל עיניים אדומות" (פעם הכרתי מישהו שהיתה לו בעיה בעיניים והוא כל-הזמן היה משפשף אותן והן האדימו), אבל זה לא-כל-כך מתאים למה שכתוב על עשיו: ויצא הראשון אדמוני , כולו כאדרת שער. מצד שני – זה קצת יותר מתאים למה שנאמר על גלית: ויראה את דוד ויבזהו, כי היה נער ו אדמוני עם יפה מראה: לפי הפירוש שאדמוני זה "ג'ינג'י" – לא ברור למה גלית בזה את דוד, אבל לפי הפירוש השני זה יותר ברור – גלית ראה שדוד כל-הזמן משפשף את העיניים ואמר לעצמו "מה הוא עושה כאן!? הוא בכלל לא כשיר לשירות קרבי..." (דרך אגב: גלית לא שם לב שדוד הוא טוב רואי כי הוא לא הסתכל לתוך העיניים שלו – הוא רק שם לב שהוא יפה מראה).
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)