בספר דברים יש כמה מצוות שהשכר המובטח עליהן הוא ברכה במשלח היד או במעשה היד:
* הברכה המובטחת על מתן הלוואות בלי רבית היא: לנכרי תשיך, ולאחיך לא תשיך -- למען יברכך ה' אלהיך בכל משלח ידך על הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה. (כג 21).
* הברכה המובטחת על נתינת מעשר מתבואת השדה לעניים היא למען יברכך ה' אלהיך בכל מעשה ידך אשר תעשה., והברכה המובטחת על השארת עומר השכחה בשדה היא: למען יברכך ה' אלהיך בכל מעשה ידיך . (כד 19).
* הברכה המובטחת על הלוואה לעני לפני שנת השמיטה היא: נתון תתן לו, ולא ירע לבבך בתתך לו; כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך בכל מעשך ו בכל משלח ידך . (טו 10).
בספר דברים יש כמה מצוות שהשכר המובטח עליהן הוא ברכה במשלח היד או במעשה היד:
* הברכה המובטחת על מתן הלוואות בלי רבית היא: לנכרי תשיך, ולאחיך לא תשיך -- למען יברכך ה' אלהיך בכל משלח ידך על הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה. (כג 21).
* הברכה המובטחת על נתינת מעשר מתבואת השדה לעניים היא למען יברכך ה' אלהיך בכל מעשה ידך אשר תעשה., והברכה המובטחת על השארת עומר השכחה בשדה היא: למען יברכך ה' אלהיך בכל מעשה ידיך . (כד 19).
* הברכה המובטחת על הלוואה לעני לפני שנת השמיטה היא: נתון תתן לו, ולא ירע לבבך בתתך לו; כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך בכל מעשך ו בכל משלח ידך . (טו 10). נראה לי שהמשמעות העיקרית של הביטוי משלח יד היא – עיסוק במסחר, והמשמעות העיקרית של מעשה יד (בספר דברים לפחות) היא – עיסוק בחקלאות. לפי זה ניתן להסביר את ההבדלים בין הפסוקים: על מצוות של סוחרים (הלוואה בלי ריבית) זוכים לברכה ב"משלח ידך", על מצוות של חקלאים (מעשר ושכחה) זוכים לברכה ב"מעשה ידך", ועל מצווה שמכוונת גם לסוחרים וגם לחקלאים (שמיטה) זוכים לברכה בשניהם.