| dbkwik:resource/rJ03XNerlDZcEt9VSH3esw==
| - לא תשיך לאחיך נשך כסף נשך אכל נשך כל דבר אשר ישך
- לא תשימון עליו נשך
- אל תקח מאתו נשך ותרבית , ויראת מאלהיך וחי אחיך עמך
- מדשביק לריבית דאורייתא וקא מפרש דרבנן, מכלל דאורייתא דנשך ותרבית חדא מלתא היא...
- חטיך עשויות עלי בשלשים והרי לך אצלי בהן יין', ויין אין לו
- נשך נקרא על-שם שנושך את הלווה לשלם מה שלא לקח, ותרבית - על שמרבה הונו ממה שלא הלוה
- ::
::- המרבה בפירות. כיצד? לקח הימנו חטין בדינר זהב הכור וכן השער,
::עמדו חטין בל' דינרין, אמר לו 'תן לי חטיי שאני רוצה למוכרן וליקח בהן יין', אמר לו 'הרי
- ב נשך נתן ותרבית לקח וחי?! לא יחיה! את כל התועבות האלה עשה מות יומת דמיו בו יהיה
- כספו לא נתן ב נשך , ושחד על נקי לא לקח; עשה אלה לא ימוט לעולם
- את כספך לא תתן לו ב נשך , ובמרבית לא תתן אכלך
- ב נשך לא יתן ותרבית לא יקח, מעול ישיב ידו, משפט אמת יעשה בין איש לאיש
- שחד לקחו בך למען שפך דם, נשך ותרבית לקחת ותבצעי רעיך בעשק, ואתי שכחת נאם ד' ה'
- ::
::המלוה סלע בה' דינרין, סאתים חטין בשלש, אסור - מפני
::שהוא נושך;
- בנשך לא יתן ותרבית לא יקח ... בנשך נתן ותרבית לקח ...
- מרבה הונו ב נשך ובתרבית , לחונן דלים יקבצנו
- איזהו נשך ואיזהו תרבית?
- כספו לא נתן ב נשך ...
- נשך ותרבית לא לקח ...
- נשך ותרבית לקחת ...
- מעני השיב ידו, נשך ותרבית לא לקח, משפטי עשה, בחקותי הלך; הוא לא ימות בעון אביו, חיה יחיה
- אם כסף תלוה את עמי את העני עמך - לא תהיה לו כנשה, לא תשימון עליו נשך
|
| abstract
| - תגובה ל: נשכ1 שנכתבה ב19:39:26 22.03.2005 בכמה מקומות בתנ"ך נזכרו הביטויים "נשך" ו"תרבית/מרבית". נקרא קודם את הפסוקים, ואז ננסה להסביר את ההבדלים בין המושגים:
* (שמות כב24): אם כסף תלוה את עמי את העני עמך - לא תהיה לו כנשה, לא תשימון עליו נשך
* (ויקרא כה36): אל תקח מאתו נשך ותרבית , ויראת מאלהיך וחי אחיך עמך
* (ויקרא כה37): את כספך לא תתן לו ב נשך , ובמרבית לא תתן אכלך
* (דברים כג20): לא תשיך לאחיך נשך כסף נשך אכל נשך כל דבר אשר ישך
* (יחזקאל יח8): ב נשך לא יתן ותרבית לא יקח, מעול ישיב ידו, משפט אמת יעשה בין איש לאיש
* (יחזקאל יח13): ב נשך נתן ותרבית לקח וחי?! לא יחיה! את כל התועבות האלה עשה מות יומת דמיו בו יהיה
* (יחזקאל יח17): מעני השיב ידו, נשך ותרבית לא לקח, משפטי עשה, בחקותי הלך; הוא לא ימות בעון אביו, חיה יחיה
* (יחזקאל כב12): שחד לקחו בך למען שפך דם, נשך ותרבית לקחת ותבצעי רעיך בעשק, ואתי שכחת נאם ד' ה'
* (תהילים טו5): כספו לא נתן ב נשך , ושחד על נקי לא לקח; עשה אלה לא ימוט לעולם
* (משלי כח8): מרבה הונו ב נשך ובתרבית , לחונן דלים יקבצנו
* לפי פירוש זה, קשה להבין מדוע בהקשרים מסויימים נזכר דווקא "נשך" ובהקשרים אחרים נזכר דווקא "תרבית".
* בנוסף לכך, לפי פירוש זה, אסור למלווה לדרוש מהלווה שיחזיר לו את הוצאותיו (אסור לקחת "נשך" גם אם אינו "תרבית"), וזה נראה לא הוגן; ואסור לו ליהנות מרכוש ששייך ללווה גם אם הלווה לא מפסיד מכך כלום (אסור לקחת "תרבית" גם אם אינה "נשך"), וזה נראה לא הגיוני. 2. רמב"ן (על ויקרא כה 36) פירש שהנשך הוא תשלום שמשתנה לפי משך ההלוואה - ככל שהלווה מחזיר את הכסף מאוחר יותר, הסכום שהוא צריך לשלם גדול יותר (כמו נשיכה, שגורמת לנפיחות הולכת וגדלה); והתרבית היא תשלום חד-פעמי.
* אך פירוש זה אינו מתאים לפסוק מדברים כג 20: " לא תשיך לאחיך נשך כסף נשך אכל ... "
* אך פירוש זה אינו מתאים לפסוק מויקרא כה 37: " את כספך לא תתן לו בנשך, ובמרבית לא תתן אכלך ", ולפסוק מיחזקאל יח 17: " נשך ותרבית לא לקח ".
* איזהו נשך - המלוה סלע בה' דינרין, סאתים חטין בשלש, אסור - מפני שהוא נושך;
* ואיזהו תרבית - המרבה בפירות. כיצד? לקח הימנו חטין בדינר זהב הכור וכן השער, עמדו חטין בל' דינרין, אמר לו 'תן לי חטיי שאני רוצה למוכרן וליקח בהן יין', אמר לו 'הרי חטיך עשויות עלי בשלשים והרי לך אצלי בהן יין', ויין אין לו " המשנה לכאורה באה לענות בדיוק לשאלה שלנו - מה ההבדל בין נשך לבין תרבית; אך בגמרא שאחריה נאמר: " מדשביק לריבית דאורייתא וקא מפרש דרבנן, מכלל דאורייתא דנשך ותרבית חדא מלתא היא... ", כלומר - לפי הגמרא, נשך ותרבית מן התורה זה אותו הדבר בדיוק! טענה זו תמוהה מאד, היא מנוגדת גם לדברי המפרשים שקראנו למעלה, וגם לפשוטה של המשנה, שלכאורה כל מטרתה היא ללמד שיש הבדל בין המושגים "נשך" ו"תרבית"! לפי דעתי, המושגים "נשך" ו"תרבית" הם מושגים כלכליים פשוטים, ויש להם מושגים מקבילים בלשון ימינו:
* נשך הוא הלוואה שבה הלווה צריך לשלם סכום קבוע מראש בתמורה להלוואה (בדוגמה שבמשנה - דינר כסף או סאה של חיטים), כלומר - ריבית ;
* תרבית היא הלוואה שערכה צמוד למדד מסויים (בדוגמה שבמשנה - מדד מחירי היין), כלומר - הצמדה . מבחינה כלכלית, מדובר בשני מושגים שונים; בימינו מדברים על פקדונו ת עם או בלי ריבית , עם או בלי הצמדה - כל צ ירוף אפשרי. אך מבחינה עקרונית, אין הבדל ביניהם - בשני המקרים הלווה צריך לשלם יותר ממה שלווה (כי המלווה, כמובן, ידאג להצמיד את ההלוואה למדד שצפוי לעלות). למה הדבר דומה - למושגים "תוכנית חיסכון" ו"פיקדון". מבחינת הבנק, אלה שני מושגים שונים; אך מבחינת התוצאה, אין הבדל - בשני המקרים "סוגרים" כסף ומקבלים יותר כסף. ה' כתב בתורה את שני המושגים, כי שני המושגים הללו היו מקובלים בזמן התורה (כפי שהמושגים "ריבית" ו"הצמדה" מקובלים בימינו), וה' רצה להבהיר ששניהם אסורים; אך מבחינה עקרונית אין הבדל ביניהם, כפי שמוסבר בגמרא. כעת ננסה להסביר את הפסוקים, לפי ההנחה נשך =ריבית ו ריבית =הצמדה:
* ברוב האיסורים שבתורה, נזכר רק נשך (שמות כב24): לא תשימון עליו נשך, (דברים כג20): לא תשיך לאחיך נשך כסף נשך אכל נשך כל דבר אשר ישך), כי בנשך (=ריבית קבועה) האיסור הוא ברור ובולט יותר - כבר מתחילת העסקה נקבע שהלווה ישלם יותר;
* אך בספר ויקרא, בפרשה שעוסקת כולה בעיסקאות מסוגים שונים (מכירת קרקעות, עבדים, חידוש כושר ההתפרנסות וכו'), נזכרו שני המושגים המקובלים בעולם העסקים, כדי להדגיש ששניהם אסורים: (ויקרא כה36): אל תקח מאתו נשך ותרבית , ויראת מאלהיך וחי אחיך עמך.
* בדרך כלל, מקובל יותר לדרוש נשך (=ריבית קבועה) על כסף, ומרבית (=הצמדה) על דברים שאינם כסף, למשל אוכל. לכן נאמר (ויקרא כה37): את כספך לא תתן לו ב נשך , ובמרבית לא תתן אכלך. אך כמובן שגם ההפך אסור, כפי שנזכר בפסוקים למעלה, וכפי שהוכיחו גם חכמי הגמרא ( שם ).
* בהלוואה עם נשך(=ריבית קבועה), הסכום שהלווה צריך להוסיף נקבע מראש - בזמן נתינת הכסף ללווה; ובהלוואה עם תרבית(=הצמדה), הסכום שהלווה צריך להוסיף נקבע רק בסוף - בזמן לקיחת הכסף מהלווה. לכן נאמר בספר יחזקאל (יחזקאל יח8-13): בנשך לא יתן ותרבית לא יקח ... בנשך נתן ותרבית לקח ...; (תהילים טו5): כספו לא נתן ב נשך .... אך כמובן שגם על תרבית(=הצמדה) צריך להסכים מראש - בזמן הנתינה, כפי שנאמר בפסוק מויקרא כה 37 ובמרבית לא תתן אכלך; וגם את הנשך צריך לקחת בסופו של דבר, כפי שנאמר בפסוקים אחרים בספר יחזקאל (יחזקאל יח17): נשך ותרבית לא לקח ..., (יחזקאל כב12): נשך ותרבית לקחת ...
* וב משלי כח8 נאמר: מרבה הונו ב נשך ובתרבית , לחונן דלים יקבצנו - לא משנה באיזה מנגנון כלכלי הוא בוחר כדי להרבות את הונו - בסופו של דבר ההון שהוא צבר יגיע לרשותו של הצדיק החונן את הדלים ועוזר להם בחינם.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)