| rdfs:comment
| - יש שחשבו, שמטרתה של מצוות היובל היא לדאוג לשיוויון חברתי: לדאוג שהעניים, שנאלצו למכור את הקרקע שלהם או למכור את עצמם לעבדות, יקבלו את הקרקע שלהם בחזרה וישתחררו מהעבדות, כך שיוכלו לפתוח דף חדש מנקודת-מוצא שיוויונית יותר. אולם, בתורה לא נזכר כלל רעיון השיוויון בקשר למצוות היובל. מצוות היובל אינה מביאה לשיוויון כלכלי, כי רק הקרקעות חוזרות לבעליהן - לא המטלטלים ולא הכסף, ואפילו לא הבתים בערים המוקפות חומה ( ויקרא כה29 ). מצוות היובל היא " וקראתם דרור בארץ לכל יושביה "; דרור = חופש . מטרתה של מצוות היובל היא להבטיח את החופש . לעיון נוסף:
|
| dbkwik:resource/rJ03XNerlDZcEt9VSH3esw==
| - והארץ לא תמכר לצמתת, כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתם עמדי
- וקדשתם את שנת החמשים שנה, וקראתם דרור בארץ לכל ישביה; יובל הוא תהיה לכם, ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו
- כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, אני ה' אלהיכם
|
| abstract
| - יש שחשבו, שמטרתה של מצוות היובל היא לדאוג לשיוויון חברתי: לדאוג שהעניים, שנאלצו למכור את הקרקע שלהם או למכור את עצמם לעבדות, יקבלו את הקרקע שלהם בחזרה וישתחררו מהעבדות, כך שיוכלו לפתוח דף חדש מנקודת-מוצא שיוויונית יותר. אולם, בתורה לא נזכר כלל רעיון השיוויון בקשר למצוות היובל. מצוות היובל אינה מביאה לשיוויון כלכלי, כי רק הקרקעות חוזרות לבעליהן - לא המטלטלים ולא הכסף, ואפילו לא הבתים בערים המוקפות חומה ( ויקרא כה29 ). מצוות היובל היא " וקראתם דרור בארץ לכל יושביה "; דרור = חופש . מטרתה של מצוות היובל היא להבטיח את החופש . יש הרבה דיונים פילוסופיים על משמעות המושג "חופש". כולם מסכימים, שאדם שמשועבד לאדם אחר, אינו חופשי; ואכן, בשנת היובל, כל העבדים העבריים יוצאים לחופשי. אולם, כדי להיות חופשי, אדם צריך יותר מזה: הוא צריך קרקע. אדם שאין לו קרקע, צריך לשלם כסף, רק כדי שיהיה לו מקום לעמוד במשך היום, ולשים את הראש למנוחה בלילה. הוא צריך לשלם דמי שכירות, ולשם כך הוא צריך למצוא מישהו שיסכים להעסיק אותו ולשלם לו משכורת. לכן, בשנת היובל, יחד עם שחרור העבדים, משחררים גם את הקרקעות - " ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו ". ערך החרות הוא הערך המרכזי של כל הפרשה (פרשת "בהר"), והוא מתבטא גם במצוות אחרות שנזכרות או נרמזות בפרשה:
* א. למרות שמותר לקנות עבד עברי, השיעבוד שלו מוגבל ומצומצם, ויש להתייחס אליו כאל פועל שכיר - "כשכיר כתושב יהיה עמך, עד שנת היובל יעבוד עמך".
* ב. הלוואה היא סוג של שיעבוד - "*עבד לווה לאיש מלווה*"; ולכן יש בתורה מצוות שמגנות על זכויותיו של הלווה ומצמצמות את השיעבוד שלו למלווה - אסור למלווה לקחת ריבית, כך שהשיעבוד לא גדל עם הזמן; ובסוף שנת השמיטה, החוב נשמט והלווה משתחרר מאימת הנוגש.
* ג. לא רק בשנת היובל, אלא גם בשנת השמיטה - פעם בשבע שנים - הקרקע החקלאית משתחררת: כל אדם חופשי לאכול כל צרכו מהיבול שצומח בקרקע, גם אם הקרקע באופן רשמי שייכת למישהו אחר. בני ישראל הם עבדי ה', ולכן הם ראויים להיות חופשיים משיעבוד לבשר ודם; הארץ שייכת לה', ולכן הארץ צריכה להיות חופשיה משיעבוד לבשר ודם:
* (ויקרא כה23): והארץ לא תמכר לצמתת, כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתם עמדי
* (ויקרא כה55): כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, אני ה' אלהיכם לעיון נוסף:
* רעיון דומה על משמעות מצוות היובל ושמיטת הכספים - במאמר של אשר מאיר
* רעיונות לקיום מצוות היובל בימינו
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)