| dbkwik:resource/rJ03XNerlDZcEt9VSH3esw==
| - כי יסיתך אחיך בן אמך או בנך או בתך או אשת חיקך או רעך אשר כנפשך בסתר לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבתיך
- וכי בן אם מסית, בן אב אינו מסית?! אלא, לומר לך: בן מתייחד עם אמו, ואסור להתייחד עם כל עריות שבתורה.
- הרחק מעליה דרכך, ואל תקרב אל פתח ביתה
- פשטיה דקרא במאי כתיב? - אמר אביי: לא מיבעיא קאמר, לא מיבעיא בן אב דסני ליה ועייץ ליה עצות רעות, אלא אפילו בן אם דלא סני ליה אימא צייתי ליה, קמ"ל
- אמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: רמז ליחוד מן התורה מנין? שנאמר
|
| abstract
| - בהלכה היהודית ישנו איסור על איש ואישה (פרט לזוג נשוי) להימצא ביחד בחדר סגור שאין בו אנשים נוספים. לפירוט הלכות ייחוד ראו במאמרו של הרב יוסף צבי רימון . במאמר זה אתייחס למקורו של האיסור. דיון באיסור ייחוד נמצא בתלמוד בבלי, קידושין פ: : " אמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: רמז ליחוד מן התורה מנין? שנאמר (דברים יג7): כי יסיתך אחיך בן אמך או בנך או בתך או אשת חיקך או רעך אשר כנפשך בסתר לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבתיךוכי בן אם מסית, בן אב אינו מסית?! אלא, לומר לך: בן מתייחד עם אמו, ואסור להתייחד עם כל עריות שבתורה. " איסור ייחוד כמובן אינו נובע ישירות מהפסוק; גם חכמי התלמוד ראו בכך רמז בלבד, שכן הם שאלו בהמשך: פשטיה דקרא במאי כתיב? - אמר אביי: לא מיבעיא קאמר, לא מיבעיא בן אב דסני ליה ועייץ ליה עצות רעות, אלא אפילו בן אם דלא סני ליה אימא צייתי ליה, קמ"ל. אולם במקרא ישנו מקור ברור ומפורש לאיסור ייחוד: בספר משלי, בפרק שמדבר על אישה זרה שמפתה את האדם לעבירה, נאמר: (משלי ה8): הרחק מעליה דרכך, ואל תקרב אל פתח ביתה מכיוון שאסור להתקרב אל פתח ביתה של האישה הזרה, ברור שגם אסור להיכנס אל ביתה ולהתייחד עמה. מדוע חז"ל לא הזכירו פסוק זה בקשר לאיסור ייחוד?
* אולי הם פירשו את הפסוק כמשל לאיסור עבודה זרה;
* אולם, גם אם הפסוק הוא משל לעבודה זרה, הוא עדיין נכון כפשוטו, כמצוה להתרחק מאישה מפתה;
* אולי הם סברו שהפסוק מתייחס רק לאישה מפתה, או רק לאישה נשואה;
* אולם, הפסוק מדבר על כל אישה זרה , כלומר, כל אישה שאינה אשתך (בהמשך הפרק ישנו ניגוד ברור בין " זרה " לבין " אשת נעוריך ").
* אולי הם סברו שהפסוק אינו מהוה איסור מפורש, אלא רק עצה טובה שהחכם נותן לתלמידיו;
* אולם, במקומות אחרים הם התייחסו לפסוקים בספר משלי כאל מצוות או איסורים "מדברי קבלה", ואף למדו מהם מסקנות הלכתיות מעשיות, לדוגמה, הפסוקים (במשלי ג) בכל דרכיך דעהו, דרכיה דרכי נועם.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)