| rdfs:comment
| - הלשון העברית נודעת בשם 'לשון הקודש', וזאת על שום שאין בה לשונות גסים, כמו בשאר לשונות. אברים צנועים שבאדם אינם נקראים בשמם, אלא מכונים על שם האברים הסמוכים להם. בגבר נקראים הבנים 'יוצאי ירכו, יוצאי חלציו'. באשה 'פרי בטנה, פרי מעיה'. ערות האשה נקראת על שם הטבור: 'שררך אגן הסהר אל יחסר המזג' (שיר השירים ז, ג). 'אל יחסר המזג' ברכה הוא לשימור עלומים, אריכות הוסת וכושר הלידה. אברהם אבינו ששיגר את עבדו אל משפחתו לקחת לו משם אשה תובע ממנו לשים ידו תחת ירכו (בראשית כד ב) ואין הירך אלא כינוי לברית-המילה. ואפשר להבין את הבקשה לאור העובדה, שאברהם היה הנימול הראשון, והמצוה צמודה, לגופו. כמעשה אברהם עשה יעקב אבינו,
|
| abstract
| - הלשון העברית נודעת בשם 'לשון הקודש', וזאת על שום שאין בה לשונות גסים, כמו בשאר לשונות. אברים צנועים שבאדם אינם נקראים בשמם, אלא מכונים על שם האברים הסמוכים להם. בגבר נקראים הבנים 'יוצאי ירכו, יוצאי חלציו'. באשה 'פרי בטנה, פרי מעיה'. ערות האשה נקראת על שם הטבור: 'שררך אגן הסהר אל יחסר המזג' (שיר השירים ז, ג). 'אל יחסר המזג' ברכה הוא לשימור עלומים, אריכות הוסת וכושר הלידה. אברהם אבינו ששיגר את עבדו אל משפחתו לקחת לו משם אשה תובע ממנו לשים ידו תחת ירכו (בראשית כד ב) ואין הירך אלא כינוי לברית-המילה. ואפשר להבין את הבקשה לאור העובדה, שאברהם היה הנימול הראשון, והמצוה צמודה, לגופו. מפתיע הדבר שעניין זה כלול במדרש, והרי לשונו: שים נא ידך תחת ירכי [המילה] ניתנה להם בצער, לפיכך היא חביבה, ואין נשבעין אלא בה' (בראשית-רבה, נט ח). במדרש מיוחס המאמר לר' ברכיה, ואין להניח, חלילה, שר' ברכיה נטל מאמר מן התרגום, וקבע שמו עליו. בימים ההם הילכו מדרשים רבים על פה בפי העם, ומדרש זה שגור היה בפי ר' ברכיה, והשומעים יחסו אותו לו. והוא הדין לתרגומים הארמיים. מדרשים ופירושים שבהם נטולים מיצירת הדורות, ורק מקצתם הם חידושי המתרגמים, שהיו גדולי-תורה. תופעה מעין זו מצינו במסכתות המשנה: תחילה הילכו בפי חכמי-ישראל על פה, ורק אחר כך הסדירם ר' יהודה הנשיא בכתב. נחזור לפרשת אברהם ועבדו. 'שים נא ידך תחת ירכי' תירגם הירושלמי 'בברית-מילה שלי'. רב סעדיה גאון, בתרגומו לתורה, עידן את המעשה וכתב 'רמוז בידך אל בריתי'. כמעשה אברהם עשה יעקב אבינו, כשביקש מיוסף בנו לקברו בקברות אבותיו בארץ כנען: 'שים נא ידך תחת ירכי' (שם, מז כט), והיא ברית-המילה. כאן שינה יונתן והוסיף: בגלל שהוא בנו לא שם ידו, אלא אמר 'אנכי אעשה כדברך' (שם, מז ל). והאב הסתפק בהבטחתו. אף כאן תירגם רב סעדיה 'רמוז בידך לבריתי'. שבועה מעין זו עשה יעקב אבינו בריבו עם לבן. 'וישבע יעקב בפחד אביו יצחק' (שם, לא נג). כיצד נשבעים 'בפחד'? כותב טורים אלה סבור שאין 'פחד' אלא ירך. בערבית נקרא הירך 'פכ"ד'. החי"ת העברית מתחלפת בכ'ף הערבית, מעין חמר (יין) כ'מר. תאמר שאין 'פחד' בלשון העברית בהוראה זו, טעות בידך. ב ספר איוב מצביע ה' על בהמות, חית האימים שברא, ואומר על גבורתה 'יחפוץ זנבו כמו ארז, גידי פחדיו ישורגו' (איוב מ יז). ואין 'פחדיו' אלא ירכיו. וכך תירגם רב סעדיה כתיב זה. תרגומו של הגאון בא בהשפעת התרגום הארמי שתירגם 'פחדיו' פחדין, והם הביצים. 'מרוח אשך' שבתורה (ויקרא כא כ) תורגם 'פחדין'. מתוך הצופה :
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)