התנ"ך מקדיש פסוקים רבים לתיאור האופן שבו אנשים מוסרים בשורות רעות. בחלק מהמקרים הדבר נעשה בהדרגה; ובחלק מהמקרים בבת אחת. אולי זה בא ללמד אותנו להיות רגישים, ולא לספר בשורות רעות בבת אחת. הנה כמה דוגמאות:
התנ"ך מקדיש פסוקים רבים לתיאור האופן שבו אנשים מוסרים בשורות רעות. בחלק מהמקרים הדבר נעשה בהדרגה; ובחלק מהמקרים בבת אחת. אולי זה בא ללמד אותנו להיות רגישים, ולא לספר בשורות רעות בבת אחת. הנה כמה דוגמאות:
* ארבעת הבשורות על האסונות שקרו לאיוב ( איוב א ).
* הבשורות על תבוסת ישראל במלחמות עם הפלשתים (שמ"א ד,לא)
* הבשורה על מות אבשלום ( שמ"ב יח )
* הבשורה על המלכת שלמה (מל"א א)
* הבשורה על מרד יהוא ( מל"ב ט )
* והבשורה על נבואתו של איש הא-להים מיהודה ( מל"א יג11 ): ונביא אחד זקן ישב בבית אל, ויבוא בנו ויספר לו את כל המעשה אשר עשה איש האלהים היום בבית אל, את הדברים אשר דבר אל המלך ויספרום לאביהם - בהתחלה בא בן אחד וסיפר על המעשה שעשה איש הא-להים (קרע את המזבח), ואחר כך באו שאר הבנים וסיפרו על הדברים שדיבר איש הא-להים ( דברי ההתנתקות שלו ) - שהם קשים וכואבים יותר.