| rdfs:comment
| - תגובה ל: תהילים קיט שנכתבה ב06:53:09 11.05.2005 130 פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר; מֵבִין פְּתָיִים. 131 פִּי-פָעַרְתִּי, וָאֶשְׁאָפָה: כִּי לְמִצְותֶיךָ יָאָבְתִּי. 132 פְּנֵה-אֵלַי וְחָנֵּנִי-- כְּמִשְׁפָּט, לְאֹהֲבֵי שְׁמֶךָ. 133 פְּעָמַי, הָכֵן בְּאִמְרָתֶךָ; וְאַל-תַּשְׁלֶט-בִּי כָל-אָוֶן. 134 פְּדֵנִי, מֵעֹשֶׁק אָדָם; וְאֶשְׁמְרָה, פִּקּוּדֶיךָ. 135 פָּנֶיךָ, הָאֵר בְּעַבְדֶּךָ; וְלַמְּדֵנִי, אֶת-חֻקֶּיךָ. 136 פַּלְגֵי-מַיִם, יָרְדוּ עֵינָי-- עַל, לֹא-שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ. הפסוקים בבית פ מתחלקים לשתי קבוצות: ננתח כל קבוצה בנפרד.
|
| abstract
| - תגובה ל: תהילים קיט שנכתבה ב06:53:09 11.05.2005 130 פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר; מֵבִין פְּתָיִים. 131 פִּי-פָעַרְתִּי, וָאֶשְׁאָפָה: כִּי לְמִצְותֶיךָ יָאָבְתִּי. 132 פְּנֵה-אֵלַי וְחָנֵּנִי-- כְּמִשְׁפָּט, לְאֹהֲבֵי שְׁמֶךָ. 133 פְּעָמַי, הָכֵן בְּאִמְרָתֶךָ; וְאַל-תַּשְׁלֶט-בִּי כָל-אָוֶן. 134 פְּדֵנִי, מֵעֹשֶׁק אָדָם; וְאֶשְׁמְרָה, פִּקּוּדֶיךָ. 135 פָּנֶיךָ, הָאֵר בְּעַבְדֶּךָ; וְלַמְּדֵנִי, אֶת-חֻקֶּיךָ. 136 פַּלְגֵי-מַיִם, יָרְדוּ עֵינָי-- עַל, לֹא-שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ. הפסוקים בבית פ מתחלקים לשתי קבוצות:
* תיאורים - בפסוקים 129 130 131 136;
* בקשות - בפסוקים 132 133 134 135. ננתח כל קבוצה בנפרד. בפסוקי התיאורים, אין מילה שחוזרת יותר מפעם אחת, אך יש כמה מילים שמשמעותן קשורה לפתיחה ("פתח", "פערתי"). נראה שהמשורר מרגיש שנפתח לו שער לעולם חדש ומופלא:
* בתחילת הבית, הוא שומר בנפשו את דברי ה' המופלאים: פְּלָאוֹת עֵדְוֹתֶיךָ; עַל-כֵּן, נְצָרָתַם נַפְשִׁי. בבית ג הוא ביקש מה' שיעזור לו להבין אותם (גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך - ע"ע לא נפלאת היא ); לאחר בתים רבים, בבית פ, התקבלה תפילתו, הוא זכה להבין את סודות התורה, והוא נוצר אותם בנפשו.
* דברי ה' מאירים ומראים לו פתח לרמה חדשה וגבוהה יותר של הבנה; הוא מבין דברים חדשים, ומרגיש שעד עכשיו היה פתי: פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר; מֵבִין פְּתָיִים
* מרוב התלהבות ופליאה, הוא נשאר "פעור פה"; הוא רוצה לבלוע עוד ועוד מדברי ה' המופלאים שנתגלו לו: פִּי- פָעַרְתִּי , וָאֶשְׁאָפָה: כִּי לְמִצְותֶיךָ יָאָבְתִּי
* ובסוף הבית, מרוב שמחה על דברי ה' שנתגלו לו, הוא מרגיש צער רב על האנשים שלא זכו לכך; עיניו נפתחות, והוא בוכה בדמעות רבות: פַּלְגֵי-מַיִם יָרְדוּ עֵינָי - עַל לֹא-שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ המשורר "עלה בדרגה" והגיע לרמה חדשה של הבנה, אך הוא עדיין מרגיש חוסר-ביטחון, ולכן הוא מקדיש מחצית מפסוקי הבית לבקשות - הוא מבקש מה' שיעזור לו ברמה החדשה שהגיע אליה. בפסוקי הבקשות, יש שתי מילים מהשורש "פנה" ("פנה אלי", "פניך"); המשורר מרגיש שהתקרב אל ה', והוא רוצה להתקרב עוד יותר - עד שיראה את פני ה':
* הוא מרגיש אהבה רבה אל ה', ואדם שאוהב את ה' - ראוי שה' יפנה אליו ויתייחס אליו באופן אישי: פְּנֵה-אֵלַי וְחָנֵּנִי - כְּמִשְׁפָּט, לְאֹהֲבֵי שְׁמֶךָ.
* הוא מרגיש שהתחיל דרך רוחנית חדשה (לאחר שנכנס ב"פתח" שפתחו לו דברי ה'), ומבקש שה' יעזור לו לצעוד בדרך זו ולא להיכשל: פְּעָמַי הָכֵן בְּאִמְרָתֶךָ; וְאַל-תַּשְׁלֶט-בִּי כָל-אָוֶן . פְּדֵנִי מֵעֹשֶׁק אָדָם; וְאֶשְׁמְרָה פִּקּוּדֶיךָ.
* הוא מבקש שה' ימשיך להאיר את דרכו וללמד אותו גם בעתיד, כפי שדברי ה' האירו לו את הפתח: פָּנֶיךָ הָאֵר בְּעַבְדֶּךָ; וְלַמְּדֵנִי אֶת-חֻקֶּיךָ בבית הקודם, בית ע , המשורר עבר מלימוד למעשה; הוא התחיל לעשות ולקיים את כל דברי התורה שלמד במשך הבתים שלפניו. העשיה דרשה ממנו לוותר מעט על הלימוד העיוני; אך כשכר על השתדלותו בתחום המעשה, הוא זכה לשמוע את דברי ה', שהאירו את דרכו וגילו לו רעיונות שעד כה היו נסתרים ונפלאים ממנו.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)