| abstract
| - המשפט "איש בחטאו ימות" נזכר בשתי משמעויות שונות: א. מצוה על השופטים - שלא להרוג אבות בחטאי הבנים ובנים בחטאי האבות, אלא להרוג רק את החוטא עצמו ( דברים כד16 ): לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות, איש בחטאו יומתו . מצוה זו התקיימה ע"י אמציהו מלך יהודה - הוא הרג את האנשים שרצחו את אביו, אך ( מלכים ב יד6 ): ואת בני המכים לא המית ככתוב בספר תורת משה אשר צוה ידוד לאמר לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות כי אם איש בחטאו ימות; וכן דברי הימים ב כה4 . ב. נבואה לעתיד ( ירמיהו לא28-29 ): " בימים ההם לא יאמרו עוד אבות אכלו בסר ושני בנים תקהינה. כי אם איש בעונו ימות כל האדם האכל הבסר תקהינה שניו , וכן ( יחזקאל יח2-20 ): " מה לכם אתם משלים את המשל הזה על אדמת ישראל לאמר אבות יאכלו בסר ושני הבנים תקהינה? חי אני נאם ד' ה' אם יהיה לכם עוד משל המשל הזה בישראל . הן כל הנפשות לי הנה כנפש האב וכנפש הבן לי הנה הנפש החטאת היא תמות .... בן לא ישא בעון האב ואב לא ישא בעון הבן צדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת רשע עליו תהיה " ומדוע לעתיד - מדוע לא כבר עכשיו? אם נסתכל על החברה שלנו, נראה שאנחנו עדיין לא מוכנים להתגשמות החזון "איש בעוונו ימות". אמנם המדינה כבר לא הורגת אנשים בעוון אבותם (חוץ מאשר בזמן מלחמה), אבל עדיין יש תלות גדולה בין מצבם של הילדים למצבם של ההורים. ילד שנולד להורים עשירים, יקבל מהם תנאים הרבה יותר טובים להתפתח, מילדות (חינוך) ועד לבגרות (סיוע במציאת דירה ועבודה); ילד שנולד להורים עניים, יקבל מהם רק חובות... גם כל אחד ואחד מאיתנו, באופן טבעי, מתייחס לבני משפחתו באופן שונה מאשר לאנשים אחרים (דוגמה קטנה - אם מישהו תופס לכם את הכיסא בים - מתי תכעסו עליו יותר - כשהוא בן-משפחה או כשהוא אדם זר?) בימינו, הגישה אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה עדיין נתפסת כטבעית והגיונית הרבה יותר מאשר איש בעוונו ימות. ומי שלא מאמין - שינסה לשכנע אדם עשיר, שלא יוריש את רכושו לילדיו, אלא יחלק אותו שווה בשווה בין כל הילדים בעולם, או לפחות בין כל הילדים הטובים... אף אחד כמעט לא נוהג כך - מכאן, שאף אחד לא באמת רוצה בקיומו של הכלל איש בעוונו ימות. ייתכן שבעתיד אנשים ישתנו, ויתייחסו לכל אדם רק לפי מעשיו ולא לפי משפחתו. אנשים יעלו בדרגה, כל אחד יהיה חשוב בפני עצמו, ולא רק כחלק ממשפחה מסויימת. רק אז נוכל לצפות להתקיימות הנבואה "איש בעוונו ימות". אבל בינתיים, כל אחד מאיתנו הוא חלק ממשפחה ומחברה, ולכן הגישה הטבעית וההגיונית ביותר, מצד ה', היא לשפוט כל אדם במסגרת המשפחה והחברה שבה הוא נמצא - ע"ע " פוקד עוון אבות על בנים ", " שכר ועונש בתנך ". אם כך, מדוע נקבע בתורה איש בחטאו יומת? מדוע ה' אסר על השופטים לעשות את הדבר הטבעי וההגיוני ביותר, שהוא עצמו עושה, ולשפוט כל אדם לפי מעשי אבותיו? אולי הסיבה היא, שבני-אדם אינם יכולים לעשות חשבון נכון ומדוייק של כל ההשפעות של ההורים והחברה על האדם, אם ינסו לשפוט אדם לפי מעשי אבותיו הם עלולים לטעות, ולכן ה' צמצם את גבולות השיפוט וקבע שהשופטים צריכים, גם היום, לשפוט כל אדם לפי מעשיו; ולהשאיר לה' את החשבונות המורכבים יותר. ע"ע:
* "זכור את אשר עשה לך עמלק" לעומת "ובנים לא יומתו על אבות"
* "איש בחטאו יומת" לעומת "פוקד עוון אבות..." בפורום דרישת ה '
* האם נאמנות למעגלי זהות מותנית בערכים?
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)