| rdfs:comment
| - [תודה לרוני אביקם ולעדינה לסקר] הנביאים בדרך–כלל ממשילים את ה' לגבר, כמו במשל המקובל שכנסת–ישראל היא 'אשתו' של ה'. אולם יש גם כמה מקומות יוצאי דופן שבהם ה' נמשל לאישה (כמו המשל המקובל בדברי חז"ל של "השכינה"): 1.
* ישעיהו מב14: כיולדה אפעה, אשום ואשאף יחד. 2.
* ישעיהו מט15: התשכח אישה עולה, מרחם בן בטנה? גם אלה תשכחנה, ואנוכי לא אשכחך 3.
* ישעיהו סו13: כאיש אשר אימו תנחמנו כן אנוכי אנחמכם, ובירושלים תנוחמו. 4.
* ירמיהו נא5: כי לא אלמן ישראל ויהודה מאלוהיו – מה' צבאות... אמנם, זה לא לגמרי ברור:
|
| abstract
| - [תודה לרוני אביקם ולעדינה לסקר] הנביאים בדרך–כלל ממשילים את ה' לגבר, כמו במשל המקובל שכנסת–ישראל היא 'אשתו' של ה'. אולם יש גם כמה מקומות יוצאי דופן שבהם ה' נמשל לאישה (כמו המשל המקובל בדברי חז"ל של "השכינה"): 1.
* ישעיהו מב14: כיולדה אפעה, אשום ואשאף יחד. 2.
* ישעיהו מט15: התשכח אישה עולה, מרחם בן בטנה? גם אלה תשכחנה, ואנוכי לא אשכחך 3.
* ישעיהו סו13: כאיש אשר אימו תנחמנו כן אנוכי אנחמכם, ובירושלים תנוחמו. 4.
* ירמיהו נא5: כי לא אלמן ישראל ויהודה מאלוהיו – מה' צבאות... אמנם, זה לא לגמרי ברור: 1.
* בפסוק מישעיהו מב – הפירוש המקובל הוא שה' יפעה ויצעק כמו אישה שיולדת, אבל אפשר גם לפרש שהאדמה תפעה – זה משל לרעש האדמה שיהיה ואולי גם להתפרצות הרי הגעש, כמו שכתוב אחר כך אחריב הרים וגבעות וכל עשבם אוביש, ושמתי נהרות לאיים ואגמים אוביש. וכן רואים גם בפרק המקביל – תהלים צו–צז –– שהאדמה חלה ויולדת: ראתה ותחל הארץ. 1.
* בפסוק מישעיהו מט הפירוש הפשוט הוא שה' יזכור את עם ישראל יותר ממה שנשים זוכרות את בניהם, ולא כמו הנשים. הרחמים של ה' על עם ישראל משולים דווקא לרחמי אב ולא לרחמי אם: כרחם אב על בנים - ריחם ה' על יראיו (תהילים קג 13). 1.
* בפסוק בישעיהו סו נראה שה'אם' היא משל לירושלים ולא לה' . 1.
* בפסוק מירמיהו נא – נראה לי ש'אלמן' הוא 'אדם שאיבד את בעליו' (ולא 'איש שאיבד את אשתו'). ה' הוא ה'בעלים' של עם ישראל (כי לי בני ישראל עבדים...), והפסוק בא להגיד שה' עדיין לא נטש אותם. ייתכן גם שלמילה 'אלמן' יש משמעות יותר כללית (למשל 'בודד').
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)