| abstract
| - === הקדמה === ע"פ התורה (דברים טו) צריך לשמוט את כל החובות בסוף השנה השביעית. בנוסף לכך, ע"פ התורה (שם), חייבים להלוות לעניים - גם אם הם מבקשים הלוואה בדיוק לפני סוף השנה השביעית (כך שההלוואה בוודאי תישמט). אבל בימי הלל הזקן, העשירים לא קיימו את המצווה השניה - הם לא הלוו לעניים לפני שנת השמיטה, והעניים כמעט גוועו ברעב. בעקבות כך תיקן הלל את תקנת הפרוזבול, שמאפשרת לכל אדם שכותב "פרוזבול" בזמן - לגבות את חובו גם אחרי שנת השמיטה. ההבדל הזה לא נבע משינוי חיצוני במצב של עם ישראל (כגון רעב, גלות וכד'), שחייב את שינוי ההלכה. הוא נבע משינוי פנימי ברצונם של בני-ישראל (העשירים) להקריב מעצמם למען התורה. למעשה, השינוי הזה מהווה כניעה ליצר הרע של העשירים, כדי להציל את העניים. לכן יש להצטער מאד על ההבדל הזה, ולחשוב איך למזער את הנזק - איך להתקרב במידת האפשר למצב שאותו התכוונה התורה ליצור. === הצעה === אני מציע, בתור התחלה, להנהיג מנהג חדש שיהיה לפחות זכר חיצוני ומוחשי למצווה זו. התקוה שלי היא, שכאשר אנשים יראו את המצוה מתקיימת באופן חיצוני - יתעורר בהם הרצון לקיים אותה גם בחייהם הפרטיים. === הערות ===
* ע"פ ההלכה (ע"פ מה שאמרו לי חיים לביא ומידד שלם), כל החובות שלא כתבו עליהם "פרוזבול" נשמטים ממילא בסוף השנה השביעית – לא צריך לשמט אותם באופן פעיל. ובוודאי שאין צורך לשמוט את שטר החוב מהיד (הביטוי "שמוט כל בעל משה ידו" הוא רק מטבע-לשון ולא חייבים לקיים אותו באופן מילולי). אבל כל זה נכון רק בתיאוריה. ע"פ החוק הישראלי והמנהג המקובל בישראל אין שום משמעות לשמיטת חובות, ומי שירצה לגבות את חובו לאחר שנת השמיטה – יוכל לעשות זאת בקלות. ולכן לדעתי יש משמעות לכך שאדם אומר מילים וגם עושה מעשים שמראים שהוא מקיים את המצווה – שומט את החוב ממש, פשוטו כמשמעו.
* ע"פ ההלכה, לא חייבים להלוות תמורת שטר-חוב – אפשר גם להלוות בעל-פה (וכמובן שגם חובות בעל-פה נשמטים). אבל ע"פ רמב"ם (הלכות מלווה ולווה, פרק ב, הלכה ז) "המלוה בשטר-חוב – משובח יותר", ולכן אם כבר רוצים לקיים את המצווה – עדיף לקיים אותה בעזרת שטר-חוב.
* ע"פ ההלכה, מצות שמיטה חלה רק על שטר-חוב שתאריך פרעונו חל לפני ראש השנה של מוצאי השמיטה. וכל שטר-חוב שאין בו תאריך פירעון - זמן פירעונו חל 30 יום לאחר כתיבתו. ולכן, אם מלוים פחות מ30 יום לפני ראש השנה - אפשר לכתוב שתאריך הפירעון חל (למשל) באותו יום (ע' רמב"ם, הלכות מלוה ולווה פי"ג ה"ה בסוף). במקרה זה המלוה יכול לתבוע את חובו עוד באותו יום, אבל כמובן שהוא לא חייב לעשות כן, והלווה לא חייב להחזיר את החוב עד שהמלווה תובע אותו. ולכן החוב יישמט בראש השנה.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)