| abstract
| - כתוב בתורה ( ויקרא יט16 ): לא תלך רכיל בעמיך לא תעמד על דם רעך אני ה', ופירשו חז"ל שהכוונה "אל תתמהמה כשחברך נמצא בסכנת חיים", כדברי רש"י : לא תעמד על דם רעך - לראות במיתתו ואתה יכול להצילו, כגון טובע בנהר, וחיה או לסטים באים עליו (והוא מסתמך על הספרא ועל התלמוד - סנהדרין עג.). עם התקדמות הרפואה, מעוררת מצוה זו שאלות קשות - האם האדם חייב למכור את כל רכושו כדי לממן לרעהו ניתוח השתלה בחו"ל? האם האדם חייב להשקיע את כל זמנו הפנוי במחקר רפואי על-מנת לפתח תרופות חדשות שיצילו חיים? האם המדינה חייבת להשקיע את כל תקציבה במימון טיפולים רפואיים ותרופות חדשות כדי להציל חיים? ועוד... כדי להבין יותר את משמעות המצוה, נקרא בספר משלי (כד 10-12): " הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה - צַר כֹּחֶכָה. הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת; וּמָטִים לַהֶרֶג אִם-תַּחְשׂוֹךְ. כִּי-תֹאמַר ' הֵן, לֹא-יָדַעְנוּ-זֶה ' - הֲלֹא-תֹכֵן לִבּוֹת הוּא-יָבִין, וְנֹצֵר נַפְשְׁךָ הוּא יֵדָע; וְהֵשִׁיב לְאָדָם כְּפָעֳלוֹ ". הפסוק מותח ביקורת על אנשים שאומרים הן לא ידענו זה; מה משמעות הדברים? יש כמה אפשרויות: 1.
* " לא ידענו שהאנשים נמצאים בסכנה "; מהפסוק בתורה "לא תעמוד על דם רעך", ומפירוש רש"י " לראות במיתתו", היה אפשר להסיק שחובת ההצלה חלה רק כשאנחנו עומדים במקום הסכנה ורואים את הסכנה בעינינו (למשל, כשמישהו טובע בים ואנחנו נמצאים על החוף); הפסוקים בספר משלי מלמדים, שחובת ההצלה אינה תלויה במקום אלא בזמן - ביום צרה; כלומר, גם אם שומעים שיש סכנה, וגם אם יש לנו ספק אם יש סכנה או לא, צריך לפעול כדי להציל חיים, ולא להשתמט בתירוץ "לא ידענו...". 1.
* " לא הכרנו את האיש שנמצא בסכנה [ידע=הכיר] "; מהפסוק בתורה "לא תעמוד על דם רעך ", היה אפשר להסיק שחובת ההצלה חלה רק על רעך = מכרך , אדם שאתה מכיר ויודע שהוא אכן ראוי לעזרה (ולא, למשל, אדם שבזבז את כל כספו על בילויים ותענוגות, או זלזל בבריאותו, והסתמך על כך שהציבור יציל אותו); הפסוקים בספר משלי מלמדים, שחובת ההצלה מתייחסת לכל אדם - הצל לקוחים למוות ומטים להרג - לא דווקא ל"רעיך". 1.
* " לא ידענו מה לעשות כדי להציל "; מובן שאם האדם אינו יכול להציל את חייו של חברו - הוא פטור, אך אם יש לו ספק אם הוא יכול או לא - הספק אינו פוטר אותו מהחובה לנסות; על כך נאמר כאן הלא תוכן ליבות הוא יבין - ה', הרואה ללבב ( =מקום המחשבות ), הוא יבין אם אתה באמת לא יודע, או שזה רק תירוץ להשתמטות. 1.
* " לא ידענו אם נצליח לחזור בשלום "; מובן שאם האדם יודע שהוא לא יצליח להציל את חייו של חברו בלי לסכן את חייו של עצמו - הוא פטור (למשל, מי שאינו יודע לשחות, עדיף שלא יקפוץ למים כדי לנסות להציל אדם טובע...); אך מי שאינו יודע בוודאות - ייתכן שצריך להסתכן (ע' במאמר " סיכון חיים לצורך הצלת נפש "); ועל כך נאמר כאן ונוצר נפשך הוא יידע - ה', השומר על נפשך ( =החיים שלך ), הוא יידע אם אתה באמת פוחד להסתכן, או שזה רק תירוץ להשתמטות. 1.
* " לא ידענו אם הניצל יוכל להחזיר לנו את ההוצאות "; מצוות "לא תעמוד על דם רעך" אינה מחייבת את האדם לתת מרכושו ומזמנו לזולת, אלא רק להלוות ; מותר לו לדרוש מהניצול שיחזיר לו את ההוצאות; ולכן, אם אין שום סיכוי שהניצול יוכל להחזיר את ההוצאות, אין חובה להציל אותו (למשל, אין חובה למכור את הבית כדי לממן לשכן ניתוח השתלת כליה בחו"ל; אין חובה להשקיע 40 שנה במחקר רפואי בהתנדבות כדי לפתח תרופה לסוג מסויים של סרטן; וכו'; ע' לא תעמוד על דם רעך - עד כמה? ). אולם, בניגוד להלוואה רגילה - שבה מותר לבדוק את הלווה במשך זמן ממושך עד שבטוחים שהוא יוכל להחזיר, כשיש סכנת חיים אסור להשתהות בחישובים מיותרים, ויש להציל גם כשיש ספק אם הוא יוכל להחזיר או לא. וייתכן שעל כך נאמר בסוף הפסוק: והשיב לאדם כפעלו - אל תחשוש יותר מדי מכך שהניצול אולי לא ישיב לך את ההוצאות, כי גם ה' יכול להשיב לך כפועלך.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)