| abstract
| - [שמות ג 7 - 10] בפסוקים הראשונים מסביר ה' למשה את הרקע לשליחות שהוא מתכוון להטיל עליו:
* (7-8) ויאמר ה': ראה ראיתי את עוני עמי אשר במצרים; ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו, כי ידעתי את מכאוביו. וארד להצילו מיד מצרים, ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה, אל ארץ זבת חלב ודבש - אל מקום הכנעני והחיתי והאמורי והפריזי והחיווי והיבוסי.
* (9-10) ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אליי; וגם ראיתי את הלחץ אשר מצריים לוחצים אותם. ועתה לכה ואשלחך אל פרעה; והוצא את עמי בני ישראל ממצרים. במבט ראשון נראה, שיש כפילות בפסוקים ( פסוקים 10-9 כמעט חוזרים על פסוקים 8-7). יש אנשים המתעלמים מכפילויות כאלו ואומרים "דיברה תורה כלשון בני אדם", אבל לדעתי זה חבל, כי במקרים רבים "כפילויות" כאלו טומנות בחובן סודות נסתרים - צריך רק לדעת לקרוא... במקרה הזה ישנן כמה דרכים להסביר את הכפילות בפסוקים. דרך אחת כתובה בפירוש מלבי"ם. דרך אחרת כתובה כאן. נשים לב, שיש הבדל בין פסוק 7 לפסוק 9: בפסוק 7 מדובר על עמי ובפסוק 9 מדובר על בני ישראל . לדעתי, עמי הכוונה לצדיקים, הקרובים יותר אל ה', וב בני ישראל הכוונה לכולם . לפי זה, בהתחלה רק הצדיקים צעקו אל ה' (7): ראה ראיתי את עוני עמי אשר במצרים; ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו, כי ידעתי את מכאוביו , וה' רצה להציל רק אותם (8): וארד להצילו מיד מצרים, ולהעלותו מן הארץ ההיא, אל ארץ טובה ורחבה, אל ארץ זבת חלב ודבש, אל מקום הכנעני והחיתי והאמורי והפריזי והחיווי והיבוסי . אבל בהמשך המצב השתנה - כל בנ"י התחילו לצעוק אל ה' (9): ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי, וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם. ולכן, ה' מצווה את משה שיוציא ממצרים את כולם (10): ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, והוצא את עמי בני ישראל ממצרים! התיאור הזה מעורר שאלות: 1.
* ע"פ התכנית המקורית (פסוק 8) ה' רצה להציל רק את הצדיקים - מה הוא ית' רצה לעשות עם שאר בני ישראל? 2.
* למה בתכנית המקורית לא נזכר כלל משה? אפשר לענות על השאלות האלו ע"פ דברי הנביא יחזקאל. ביחזקאל כג 3-2 מתואר המצב הרוחני של עם ישראל במצרים במשל: שתיים נשים בנות אם אחת היו, ותזנינה במצרים , בנעוריהן זנו... ביחזקאל כ 8 מתואר המצב באופן ברור יותר: וימרו בי, ולא אבו לשמוע אלי , איש את שיקוצי עיניהם לא השליכו, ואת גילולי מצרים לא עזבו, ואומר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים . משני הפסוקים נראה שבנ"י במצרים היו שקועים בעבודה זרה ובזנות (זנות כפשוטה או כמשל לעבודה זרה). ו גם חז"ל אמרו, שבנ"י במצרים היו שקועים במ"ט שערי טומאה . הצדיקים בעם ישראל היו מיעוט קטן. לפי זה, התכנית המקורית של ה' (המתוארת בשמות ג 8) הייתה להשמיד את רוב עם ישראל - ואומר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים - ואת הצדיקים המעטים שהיו שם -- להציל ולהעלות אל ארץ כנען. מכיוון שהיו רק מעט צדיקים - לא היה כל צורך לערב את פרעה בתכנית הזאת. פרעה לא היה מרגיש כלל שכמה מאות עבדים (מתוך 600000) היו עוזבים את מצרים והולכים לארץ אחרת. לכן, גם לא היה כל צורך בשליחות של משה. אמנם, התכנית המקורית הייתה טובה לצדיקים - הם היו יוצאים ממצרים בשקט ומקבלים ארץ טובה ו רחבה (רק מעטים היו מגיעים לארץ אז כל אחד היה מקבל נחלה רחבה ). אך היא הייתה רעה מאוד ועצובה מאוד לשאר העם... למרבה השמחה, ברגע האחרון חל שינוי: כל בני ישראל התחילו לצעוק אל ה' - ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי ... ואז ה' החליט לשנות את התכניות ולהוציא ממצרים את כולם ( זה מסביר למה בהמשך הפרשה [פסוק 17] מופיע תיאור דומה מאוד של הארץ, אבל לא נזכר שם שהארץ רחבה) . אבל לכך פרעה כבר לא יסכים כל כך בקלות - הוא לא יסכים לוותר על 600000 עבדים... לכן, היה צורך לשלוח את משה אל פרעה, כדי שיבקש ממנו לשחרר את בני ישראל: ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, והוצא את עמי בני ישראל ממצרים! . מכאן, רואים כמה גדול כוח התפילה: למרות שבנ"י היו חוטאים ופושעים - וה' ית' כבר התכוון להשמיד אותם - הוא ית' שינה לטובה את התכניות שלו לגביהם והחליט להציל אותם, בזכות הצעקה והתפילה שהם צעקו אליו.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)