abstract
| - כמה פסוקים בספר משלי מגנים את מי שמזלזל במכריו. שניים מהם כוללים את הביטוי "בז לרעהו":
* (משלי יא12): בז לרעהו - חסר לב, ואיש תבונות יחריש
* (משלי יד21): בז לרעהו - חוטא, ומחונן עניים אשריו ההבדל ביניהם נובע מכך שכל פסוק מיועד ל"נמען" אחר:
* הפסוק הראשון מיועד ל"קרבן", לאיש שבזים לו; החכם אומר לו: אל תיקח ללב, מי שבז לרעהו הוא חסר לב = אינו מסוגל לחשוב , ואין צורך להתייחס ברצינות לבזיונות שלו, ולכן איש תבונות - יחריש ולא יגיב ( פירוט )
* הפסוק השני מיועד ל"תוקף", לאיש שבז למכרו העני (כמו שנזכר בפסוק הקודם - גם לרעהו יישנא רש...): הוא מזהיר אותו, שמי שבז לרעהו , גם אם רעהו רש ועני, הוא חוטא נגד ה' שציוה לכבד כל אדם; ומצד שני, מי שמחונן עניים - מתייחס אליהם בכבוד ומראה להם שהם מוצאים חן בעיניו - הוא המאושר באמת ( פירוט )
|