| abstract
| - כל אדם שגורם נזק לרכושו של רעהו צריך לפצות אותו על כך. השאלה היא - איך בדיוק לפצות? יש שתי גישות עיקריות לנושא זה: 1.
* גישת ה"פחת": המזיק משלם לניזק רק על ההפחתה בערכו של הרכוש שניזוק; 1.
* גישת ה"תיחלוף": המזיק משלם לניזק כל מה שהניזק צריך על-מנת להשיג לעצמו רכוש חלופי במקום הרכוש שניזוק. יש כמה מקרים שבהם גישת הפחת היא הרבה יותר "זולה" למזיק מאשר גישת התיחלוף, למשל:
* אם החפץ שניזוק הוא בעל-ערך רק עבור הניזק עצמו, ואין לו מחיר בשוק, או שמחירו בשוק נמוך הרבה יותר מערכו עבור הניזק (למשל, משקפיים שנבנו במיוחד לאדם מסויים, מכונה שנבנתה במיוחד למפעל מסויים, תעודה אישית חשובה). במקרה זה, ההפחתה בערכו של הרכוש היא קטנה יחסית; לכן, בגישת הפחת, הפיצויים שיקבל הניזק יהיו קטנים יחסית, ולא יאפשרו לו לקנות חפץ חליפי במקום החפץ שאבד לו. לפירוט ע' דרכי שומת נזקים לרכוש / אהרן אורנשטיין -> מכללת שערי משפט
* אם, כדי להשיג חפץ חדש, צריך הניזק להשקיע לא רק כסף אלא גם זמן רב. במקרה זה, בגישת הפחת, הוא יקבל פיצויים רק על ההפחתה בערך הרכוש, ולא יקבל פיצויים על הזמן. בתורה יש כמה פסוקים שמלמדים, על-פי פשוטם, שגישת התיחלוף היא הגישה הראויה יותר; הפסוקים מדגישים את חובתו של המזיק לפצות את הניזק באופן שישיב אותו למצבו הקודם:
* (ויקרא כד18): ומכה נפש בהמה ישלמנה, נפש תחת נפש: כשמישהו הורג את בהמתו של רעהו בזדון, הוא צריך לשלמנה = לשלם אותה, כלומר לשלם בהמה זהה לבהמה שהיכה, נפש תחת נפש .
* (שמות כא36): או נודע כי שור נגח הוא מתמול שלשם ולא ישמרנו בעליו - שלם ישלם שור תחת השור, והמת יהיה לו: כששור הורג שור אחר, בעל השור המזיק צריך לשלם לניזק שור חדש במקום השור שאבד, כך שהניזק יחזור למצבו הקודם (לאחר מכן, יכול המזיק לקחת את השור המת לעצמו ולמכור אותו כנבלה; סוף הפסוק בנוי משתי צלעות מנוגדות: שור - תחת השור, והמת - יהיה לו ; השור החדש יהיה לניזק, והשור המת יהיה למזיק).
* (שמות כא34): בעל הבור ישלם, כסף ישיב לבעליו והמת יהיה לו: כששור נופל לבור ומת, בעל הבור המזיק לא בהכרח יכול לתת שור חדש, כי לא בטוח שיש לו עדר של שוורים, מן-הסתם המקצוע שלו קשור לבורות. לפיכך אי אפשר לחייב אותו לתת שור חדש, אבל התורה מחייבת אותו לתת את הדבר השני הכי טוב - כסף שבעזרתו יוכל לקנות שור חדש בקלות. המילה " כסף ישיב לבעליו " מלמדת שהמזיק צריך לתת כסף שיוכל להשיב לבעליו את הרכוש שאבד, כלומר, כסף "עובר לסוחר", במטבע המקומי, שאפשר מייד להוציא אותו ולקבל בעדו שור חדש (גם כאן יכול המזיק לקחת לעצמו את השור המת; וגם כאן סוף הפסוק בנוי משתי צלעות מנוגדות: כסף - ישיב לבעליו, והמת - יהיה לו ; הכסף יהיה לניזק, והמת יהיה למזיק). אולם, משום מה, חז"ל פירשו את כל הפסוקים הללו באופן הפוך - הם הסיקו מהם דווקא שגישת הפחת היא הנכונה! נקרא את הסוגיה ב בבא קמא י: (פירוש רש"י בסוגריים); מטרת הסוגיה היא להוכיח, שהניזק הוא זה שמקבל את הנבלה, והוא זה שצריך לטפל במכירתה, והמזיק צריך לשלם רק את ההפרש בין מחיר הנבלה לבין מחיר הבהמה כשהיתה בחיים, כלומר, רק את הפחת. במשנה כתוב " חבתי בתשלומי נזקו ", ובגמרא פירשו:
* אמר רבי אמי: דאמר קרא ( ויקרא כד,יח ) [ ו ]מכה נפש בהמה יְשַלְמֶנָה [ נפש תחת נפש ] אל תקרי 'ישלמנה' אלא 'יַשלִימֶנה' ( משמע שישלם המותר ).
*
* רב כהנא אמר: מהכא ( שמות כב,יב ) 'אם טרף יטרף יביאהו עֵד, הטרפה לא ישלם': עַד טרפה ישלם, טרפה עצמה לא ישלם ( דריש השתא הכי: 'אם טרוף יטרף השור' בפשיעתו של שומר שכר - דהאי קרא בשומר שכר כתיב, כדאמרינן ב'השואל' (בבא מציעא דף צד:): פרשה שנייה נאמרה בשומר שכר – 'יביאהו עַד הטרפה ישלם': כל ההיזק עַד דמי הטרפה, אבל דמי הטריפה עצמה לא ישלם, דניזק מטפל וטורח בנבילה למוכרה ).
*
* חזקיה אמר: מהכא: ( שמות כא,לד ) [ בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו ] והמת יהיה לו – לניזק; וכן תנא דבי חזקיה: 'והמת יהיה לו' – לניזק; אתה אומר לניזק או אינו אלא למזיק? אמרת: לא כך היה.' - מאי 'לא כך היה'? אמר אביי: אי סלקא דעתא נבילה דמזיק הויא ( והאי והמת יהיה לו למזיק קאמר ) - ליכתוב רחמנא [ בפסוק ] ( שמות כא,לו ) [ או נודע כי שור נגח הוא מתמול שלשם ולא ישמרנו בעליו - שלם ישלם שור תחת השור, והמת יהיה לו ] 'שור תחת השור' ולישתוק ( קרא מיניה, דלא אצטריך להכי, דפשיטא לן: כיון דשלם שור תחת השור - נבילה שלו היא ), 'והמת יהיה לו' למה לי? שמע מינה לניזק ( שיטלנו בדמים, ועליו ישלים המזיק ). בכל הפסוקים הללו, פירוש חז"ל נראה הפוך מהפשט:
* על המילים "ומכה בהמה ישלמנה", ר' אמי בפירוש אומר "אל תקרי 'ישלמנה' אלא 'ישלימנה', כלומר, הוא מודה שהפסוק, כפי שהוא כתוב וכפי שהוא נקרא לפנינו, אינו מתאים לגישת הפחת.
* הפסוק (שמות כב12): אם טרף יטרף יבאהו עד הטרפה לא ישלם, על פי פשוטו, מלמד שהשומר פטור מתשלומים במקרה שבהמה נטרפה, והוא רק צריך להביא את שרידי הבהמה כעדות על כך שהיא נטרפה; וגם אם השומר חייב בתשלומים, הוא צריך גם להביא את הנבילה לבית דין (כפי שפירשו גם בהמשך הגמרא); בדיוק להיפך מפירוש רב כהנא.
* והמילים "והמת יהיה לו" מתייחסות למזיק, גם ע"פ מבנה המשפט (כפי שהסברנו למעלה), וגם ע"פ תוכנו; ע"פ פירוש חזקיה, אין משמעות למילים "שלם ישלם שור תחת השור" שכן המזיק אף פעם לא משלם שור שלם אלא רק את ההפרש בין מחירו של שור שלם לבין מחירה של הנבלה. אילו הכוונה היתה שהנבלה היא של הניזק, היה מספיק לכתוב "שלם ישלם תחת השור" וזהו. עדיין לא הבנתי, מדוע חז"ל הפכו את משמעותם של הפסוקים, באופן שיטתי, לטובת "גישת הפחת", ולטובת המזיק. אמנם, מדברי חז"ל במקומות אחרים, ניתן לראות רמז גם לגישת התיחלוף - ע"ע דרכי שומת נזקים לרכוש / אהרן אורנשטיין -> מכללת שערי משפט
*
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)