| rdfs:comment
| - בכמה מקומות בתנ"ך ובתלמוד מסופר על אנשים ששמחו ושרו כשניצחו את אויביהם או כשאויביהם אבדו, למשל: 1.
* בני ישראל שרו לה' אחרי שהמצרים טבעו בים סוף ( שמות יד30-31 ): " ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים, וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים. וירא ישראל את היד הגדלה אשר עשה ה' במצרים, וייראו העם את ה', ויאמינו בה' ובמשה עבדו. אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'... אשירה לה' כי גאה גאה, סוס ורכבו רמה בים... " 2.
* היתה רינה במחנה אחרי שאחאב מת במלחמה עם ארם ( מלכים א כב35-36 ): " ותעלה המלחמה ביום ההוא, והמלך היה מעמד במרכבה נכח ארם, וימת בערב, ויצק דם המכה אל חיק הרכב. ויעבר הרנה במחנה כבא השמש לאמר: איש אל עירו ואיש אל ארצו 3.
* אנשים ועצים שמחו לאחר נפילתו של מלך בבל (ישעיהו יד 3-8): " וְהָיָה, בְּיוֹם הָנִיחַ ה' לְךָ, מֵעָצְבְּךָ, וּמִרָגְזֶךָ--וּמִן-הָעֲבֹדָה הַקָּשָׁה, א
|
| abstract
| - בכמה מקומות בתנ"ך ובתלמוד מסופר על אנשים ששמחו ושרו כשניצחו את אויביהם או כשאויביהם אבדו, למשל: 1.
* בני ישראל שרו לה' אחרי שהמצרים טבעו בים סוף ( שמות יד30-31 ): " ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים, וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים. וירא ישראל את היד הגדלה אשר עשה ה' במצרים, וייראו העם את ה', ויאמינו בה' ובמשה עבדו. אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'... אשירה לה' כי גאה גאה, סוס ורכבו רמה בים... " 2.
* היתה רינה במחנה אחרי שאחאב מת במלחמה עם ארם ( מלכים א כב35-36 ): " ותעלה המלחמה ביום ההוא, והמלך היה מעמד במרכבה נכח ארם, וימת בערב, ויצק דם המכה אל חיק הרכב. ויעבר הרנה במחנה כבא השמש לאמר: איש אל עירו ואיש אל ארצו 3.
* אנשים ועצים שמחו לאחר נפילתו של מלך בבל (ישעיהו יד 3-8): " וְהָיָה, בְּיוֹם הָנִיחַ ה' לְךָ, מֵעָצְבְּךָ, וּמִרָגְזֶךָ--וּמִן-הָעֲבֹדָה הַקָּשָׁה, אֲשֶׁר עֻבַּד-בָּךְ. וְנָשָׂאתָ הַמָּשָׁל הַזֶּה, עַל-מֶלֶךְ בָּבֶל--וְאָמָרְתָּ: אֵיךְ שָׁבַת נֹגֵשׂ, שָׁבְתָה מַדְהֵבָה. שָׁבַר ה', מַטֵּה רְשָׁעִים--שֵׁבֶט, מֹשְׁלִים. מַכֶּה עַמִּים בְּעֶבְרָה, מַכַּת בִּלְתִּי סָרָה; רֹדֶה בָאַף גּוֹיִם, מֻרְדָּף בְּלִי חָשָׂךְ. נָחָה שָׁקְטָה, כָּל-הָאָרֶץ; פָּצְחוּ, רִנָּה . גַּם-בְּרוֹשִׁים שָׂמְחוּ לְךָ, אַרְזֵי לְבָנוֹן; מֵאָז שָׁכַבְתָּ, לֹא-יַעֲלֶה הַכֹּרֵת עָלֵינוּ ". 4.
* קבעו את חג הפורים לזכר נצחון היהודים על אויביהם ( אסתר ט21-22 ): " לקים עליהם להיות עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמשה עשר בו בכל שנה ושנה; כימים אשר נחו בהם היהודים מאיביהם, והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב; לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלח מנות איש לרעהו ומתנות לאבינים ". 5.
* בתלמוד ( תענית ל: ) מסופר שיום 15 באב נקבע כיום שמחה כי בו כלה דור המדבר וחזרה הנבואה הישירה למשה רבנו: " דאמר מר: עד שלא כלו מתי מדבר, לא היה דבור עם משה, שנאמר (דברים ב) ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות וידבר ה' אלי - אלי היה הדבור " 6.
* במגילת תענית מסופר " ב- 2 בשבט יום טוב, ולמה שינה זה מזה אלא שבראשון [9 כסלו] מת הורדוס ובזה מת ינאי המלך, ששמחה היא לפני הקב"ה כשהרשעים מסתלקים מן העולם. אמרו: כשחלה ינאי המלך שלח ותפס 70 זקנים מזקני ישראל, נטלם וחבשם בבית האסורין, ואמר לשר בית האסורין: "אם מתי - הרוג את הזקנים הללו, ועד שישראל שמחים לי, ידוו על רבותם". אמרו: אישה טובה היתה לינאי המלך ושלמציון המלכה שמה, וכשמת סילקה טבעתו... שני דברים משותפים לכל המקרים 1-5:
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)