| dbkwik:resource/rJ03XNerlDZcEt9VSH3esw==
| - והנה אומר הכתוב: " ותסיתהו לשאל מאת אביה השדה ". מה פירוש "השדה"? לקמן אנחנו קוראים שאין כאן סתם שדה; הכתוב מדגיש מה נתן לה אביה - הוא נתן לה גולות מים - " את גלת עלית ואת גלת תחתית ". בארץ יהודה הדרומית, שורה של מעיינות, אינה דבר של מה בכך. " ותסיתהו " כלומר שידלה אותו. ומדוע? עתניאל, הגיבור הצעיר, כיבד והוקיר מאד את חותנו נשוא הפנים. אפשר לשער מה טען כלפי אשתו: אם אביך הנכבד נתן לנו את דביר, היאה לבוא אליו ולהפציר בו שייתן עוד? כלום נאה לעמוד על המקח עם אדם כמו כלב בן יפונה? אמרה לו: " לשאל השדה ". האם דבר גדול וקשה הוא לבקש ממנו עוד שדה? אבל באמת אין הכוונה לשדה סתם כי אם לשדה מעיינות. הכתוב רומז , שיש פה מישאלה גדולה, אלא שהיא מנסחתה ניסוח צנוע. זה פשר " ותסיתהו "
- לבסוף שיכנעה את עתניאל, הם הולכים וחוזרים אל האב. ברם, כשהם עומדים לפני כלב הנכבד, השתתק עתניאל, ולא עצר כוח לדרוש. הוא מחריש ואינו אומר מה ששמה בוודאי עכסה בפיו. גם הפטריארך הזקן שותק. שני גברים גיבורי חיל, נכבדים ושותקים...
- " ותצנח מעל החמור ". גם זה סיפור. אחד הנימוסים הקדמונים של תקופת המקרא הוא, שאישה שמצטיינת בנימוסים נאים, ובהתנהגות נאה, למודה לרדת במהירות מעל גבי בהמת רכיבה. זה סימן של צניעות וסימן של זריזות. אנחנו מוצאים, כשרבקה רואה את יצחק " ותפל מעל הגמל " . "צנח" פירושה ירידה מהירה כמו "נפל" במעשה רבקה - הכתוב משבח בזה את נימוסיה וזריזותה של עכסה
- כי יסיתך אחיך בן אמך או בנך או בתך או אשת חיקך או רעך אשר כנפשך בסתר לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבתיך... לא תאבה לו ולא תשמע אליו ולא תחוס עינך עליו ולא תחמל ולא תכסה עליו
- כללו של דבר, מה המקרא רוצה לומר פה? הכתוב כאילו מחייך ואומר: הסתכלו בשני האדירים, הגיבורים האלה, זה המדביר של הענקים, וזה הכובש של דביר - הם עומדים ומחרישים. רצונו של מי נעשה, בסופו של דבר? רצונה של עכסה בת כלב האישה, "החלשה" הניצבת בין שני האיתנים. היא משליטה את רצונה בכוחה של חכמה. תחילה היא משדלת את עתניאל, מעודדת אותו ואומרת לו: מה אנחנו מבקשים - עוד שדה. עתניאל הגיבור הנועז הולך אתה, אך איננו מעז לפצות את פיו. אז פונה עכסה לגיבור הזקן ואומרת דבר חכמה: ברכה בריכה, והאב הזקן נעתר לשנינה הנאה. ומה מקומו של מעשה זה ביהושע טו ובשופטים א בפרשת ההתנחלות? הכתוב רוצה לומר: עובדה חשובה בהתנחלות שבט יהודה נקבעה על ידי דברי חכמה של אישה, שהפעילה שני גברים גיבורי חיל
- " ויאמר לה כלב: מה לך "? זה מעמד קצת מביך. עתניאל אינו מעז לפצות את פיו וכלב תמה.
- " ותאמר לו: הבה לי ברכה ". זו אימרת חכמה מן הסוג שקדמונינו חיבבו בתקופת המקרא: ברכה פירושה לכאורה מתנה . אבל כשכלב מביט ובעיניו סימן שאלה, היא אומרת: " ונתתה לי גלת מים ". כלב מתחיל לחייך ולהבין את השנינה: ברָכָה! ברֵיכָה - מעיינות מים וברכה הם מושגים צמודים בתודעה המקראית ככתוב " מברכת ה' ארצו... ומתהום רובצת תחת " . מתוך דברי החכמה, המבטים והחיוכים מתברר טיב המתנה "הצנועה", חלק " השדה ". הכוונה לשטח שיש בו שורה של מעיינות. משערים שמדובר כאן במקום הנמצא קילומטר דרומה לחברון. יש שם ואדי שחוצה את הכביש, ויש בו שתי שורות של מעיינות קטנים זה על גבי זה. שם המקום בפי הערבים סיל דילבה. השורה העליונה היא כנראה גולות עילית והתחתונה גולות תחתית.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)