בספר משלי יש ארבעה פסוקים על דבש:
* בפסוק 1 הדבש הוא המאכל המושלם – גם מתוק וגם מרפא.
* בפסוק 2 נאמר שטוב לאכול דבש.
* בפסוק 3 נאמר שאפשר לאכול דבש אבל לא יותר מדי.
* ובפסוק 4 נאמר שלא טוב לאכול הרבה דבש (בניגוד לפסוק 3, כאן הדגש הוא על " לא טוב "). נראה לי שבכל פסוק הדבש הוא משל למשהו אחר:
בספר משלי יש ארבעה פסוקים על דבש:
* בפסוק 1 הדבש הוא המאכל המושלם – גם מתוק וגם מרפא.
* בפסוק 2 נאמר שטוב לאכול דבש.
* בפסוק 3 נאמר שאפשר לאכול דבש אבל לא יותר מדי.
* ובפסוק 4 נאמר שלא טוב לאכול הרבה דבש (בניגוד לפסוק 3, כאן הדגש הוא על " לא טוב "). נראה לי שבכל פסוק הדבש הוא משל למשהו אחר:
* בפסוק 1 הדבש הוא משל ל'אמרי נועם' – דברי מוסר ('לקח') שאומר אדם חכם, שמהם אפשר "לאכול" בלי הגבלה.
* בפסוק 2 הדבש הוא משל ללימוד החכמה, שגם היא טובה.
* בפסוק 3 הדבש הוא משל לצרכים הנפשיים של האדם, כגון ביקור אצל חברים, שהם טובים אבל רק במידה הנכונה (יש פתגם בערבית: "אם חברך דבש - אל תלקק אותו עד הסוף").
* בפסוק 4 הדבש הוא משל ל'מותרות' בתחום הנפשי - שאפתנות ורדיפת כבוד, שבהם רצוי למעט ככל האפשר ( פירוט ).