| abstract
| - במכות צפרדע, ערוב, ברד, ארבה, חושך ובכורות נזכר שפרעה מוכן לשחרר את בנ"י: פרעה מוכן לוותר ולשחרר את בנ"י אחרי מכות קשות במיוחד שלא מסתיימות מעצמן (התנין, הכינים והשחין היו מכות קלות יחסית; הדם והדבר היו מכות קשות אבל הן הסתיימו מעצמן). אבל הוא מתחרט מייד לאחר שהמכה מסתיימת - דבר שמעלה שאלה על אמינותם של מנהיגים בכלל... (לפרטים ע' במאמר על ההבטחה המנהלית / אלישי בן יצחק, גיליון מכללת שערי משפט 153 ). במאמר זה ננסה להסביר את הניסוח המדוייק של דברי פרעה בכל אחד מן המקרים:
* אחרי מכת הצפרדע פרעה מוכן לשחרר את כל העם. מדוע מכת הצפרדעים כל-כך הפחידה את פרעה? על-פי הרב אברהם קורמן (בשם ר' מאיר אריק מטארנוב), בפתיחה למכת הצפרדעים נאמר "הנה אנוכי נוגף את כל גבולך בצפרדעים " – הצפרדעים היו רק בגבול מצרים ולא בגבולות המדינות שמסביבה. למצרים היו סכסוכי-גבול עם המדינות השכנות, והצפרדעים הראו לכולם איפה עובר הגבול האמיתי של מצרים. פרעה פחד שזה יגרום למדינות השכנות לדרוש תיקוני-גבול, ולכן היה מוכן לשחרר את בנ"י מייד – העיקר שיוסרו הצפרדעים... הסבר נוסף ניתן למצוא בדבריו של פרעה - "ואשלחה את העם ויזבחו לה' ". מכת הצפרדעים התחילה מצפרדע אחת, כמו שכתוב "ותעל הצפרדע , ותכס את ארץ מצרים. " הצפרדע, שעלתה והתרבתה והתרבתה, הזכירה לו את עם ישראל, שירדו למצרים ב70 נפש והתרבו מאד. הוא קיווה שאם ישלח את עם ישראל, גם הצפרדעים, הדומים להם, ישולחו [סיגל];
* אחרי מכת הערוב פרעה מוכן לתת לבנ"י לזבוח לה', אבל בתנאי שיזבחו לה' בארץ מצרים ולא ילכו למדבר: "לכו זבחו לא-להיכם בארץ ". הסבר: עד עכשיו פרעה חשב שהקב"ה נמצא רק במדבר ולא במצרים, ולכן בנ"י רוצים ללכת לזבוח לו במדבר (ע' ז16: "שלח את עמי ויעבדוני במדבר "). אבל במכת הערוב נאמר לו שה' נמצא בכל הארץ (ע' "הערך החינוכי של המכות": "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ "), ולכן הוא אומר: "אם ה' באמת נמצא בכל הארץ – אז אתם יכולים לזבוח לו גם כאן – אתם לא צריכים ללכת למדבר!". אחרי שמשה מסביר לו שזה בלתי אפשרי, "הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו?! " הוא אמנם מסכים שילכו למדבר, אבל דורש שלא יתרחקו מהארץ - "הרחק לא תרחיקו ללכת ". [המקור לא זכור לי]
* אחרי מכת הברד אומר פרעה: "ואשלחה אתכם ולא תוסיפון לעמוד ": כי במכת הברד התברר שמי שעומד – נשבר ("והפשתה והשעורה נוכתה, כי השעורה אביב והפשתה גבעול ", כלומר הצמחים הבוגרים, בעלי הגבעולים הקשיחים, נשברו) [סיגליה].
* אחרי שמשה מתרה בפרעה ומודיע לו שעומד לבוא ארבה, פרעה מוכן לתת לבנ"י ללכת – אבל בתנאי שילכו רק הגברים, בלי הילדים : פרעה, כמו כל עובדי-האלילים, חשב שיש שני סוגים של אלים: אלים טובים (אלי 'אור') ואלים רעים (אלי 'חושך'). לאלים הטובים מקריבים קרבנות מן החי, ולאלים הרעים מקריבים קרבנות אדם. לפני מכת הברד ה' הודיע לעבדיו של פרעה שכדאי להם להסתתר בבתים כדי שלא ייפגעו (ע' שמות ט19), ולכן לאחר המכה פרעה הגיע למסקנה ש: "ה' הצדיק " (ט27) – ה' שייך לסוג של האלים הטובים. ולכן כשמשה אמר לו: "בנערינו ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותינו... " (י9) פרעה חשב שמשה עובד עליו, כי הרי הילדים לא מקריבים קרבנות, ואם בנ"י רוצים לקחת את הילדים שלהם – זה בטח כדי לזבוח אותם לה', וזה לא מתאים. ולכן אמר פרעה: "יהי כן ה' עמכם " – מצד אחד אתם אומרים שה' הוא אל טוב שעוזר לכם – "כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ראו כי רעה נגד פניכם " – ומצד שני אתם רוצים שאשלח אתכם את טפכם כדי לזבוח אותם, כלומר ה' הוא אל רע!] ( אחרי חטא העגל (שמות לב12), כשמשה מבקש מה' שלא ישמיד את עמ"י, הוא מתייחס לדברים האלה של פרעה, ואומר: "למה יאמרו מצרים לאמור ברעה הוציאם?" – אם תשמיד את עמ"י, המצרים יחשבו שאתה באמת אל רע ח"ו!) "לא כן, לכו נא הגברים ועבדו את ה', כי אותה אתם מבקשים " – אם ה' הוא אל טוב – מספיק שהגברים ילכו לעבוד אותו! [מבוסס על רעיון מפירוש המלבי"ם, אבל הפוך]
* אחרי מכת החושך, פרעה משנה את דעתו: הוא חושב שה' שייך לסוג של אלי ה'חושך', האלים הרעים שרוצים קרבנות אדם, ולכן הוא מוכן לתת לבנ"י לקחת את טפם: "גם טפכם ילך עמכם ". אבל מכיוון שהוא חושב שהילדים נועדו להיות קרבנות לה', הוא חושב שבנ"י לא צריכים לקחת גם צאן ובקר, ולכן אומר: "רק צאנכם ובקרכם יוצג "...
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)