| rdfs:comment
| - כוח הפיתוי של הזנות, שהוא גם גורם הסיכון העיקרי שלה, הוא הניתוק שבין בית לבין משפחה ; האפשרות להיכנס לביתה של האישה הזונה, על כל ההנאות שבו, בלי האחריות ליצירת דור ההמשך. כך ניתן ללמוד מפרק ז בספר משלי, בו מופיעה שש פעמים המילה בית : בהמשך מתאר החכם איך הנער מתפתה והולך אל מותו הרוחני ( פירוט ), ואז מסכם: בית כזה, שבו חושבים רק על ההווה, הוא בית של מוות - בית שאין בו המשכיות לחיים: (משלי ז27): דרכי שאול ביתה , ירדות אל חדרי מות. אולי זו הסיבה שהחכם ממליץ לתלמידיו, בתחילת הפרק, להשקיע את מרצם בלימוד חכמה ובינה, שיהיו עבורם מעין בית ומשפחה (ראו החכמה היא המשפחה ).
|
| dbkwik:resource/rJ03XNerlDZcEt9VSH3esw==
| - צרור הכסף לקח בידו, ליום הכסא יבא ביתו
- כי בחלון ביתי , בעד אשנבי נשקפתי
- עבר בשוק אצל פנה, ודרך ביתה יצעד
- המיה היא וסררת, בביתה לא ישכנו רגליה
- כי אין האיש בביתו, הלך בדרך מרחוק
- דרכי שאול ביתה , ירדות אל חדרי מות
|
| abstract
| - כוח הפיתוי של הזנות, שהוא גם גורם הסיכון העיקרי שלה, הוא הניתוק שבין בית לבין משפחה ; האפשרות להיכנס לביתה של האישה הזונה, על כל ההנאות שבו, בלי האחריות ליצירת דור ההמשך. כך ניתן ללמוד מפרק ז בספר משלי, בו מופיעה שש פעמים המילה בית : (משלי ז6): כי בחלון ביתי , בעד אשנבי נשקפתי: החכם נמצא בביתו - יש לו בית מסודר ומשפחה מסודרת, הוא מסתכל החוצה ורואה את הבחורים שנמצאים מחוץ לחלון - הבחורים שעדיין אין להם בית (פסוק 7) - " וארא בפתאים , אבינה בבני ם, נער חסר לב " ( פירוט ). מבין אותם רווקים, הסכנה הגדולה ביותר אורבת לנער חסר לב = שאינו מסוגל לחשוב : הוא עלול ללכת אחרי כל אישה שנותנת לו אשליה של בית, מבלי לחשוב כלל על התוצאות. ואכן, אותו נער: (משלי ז8): עבר בשוק אצל פנה, ודרך ביתה יצעד- הוא עובר ליד פינתה של אישה זונה, וצועד דרך ביתה (ראו מסלולו של נער חסר לב ), בתקוה לקבל ממנה קצת חום ביתי; אולם האישה, שנמצאת באותו בית, לא רואה בביתה מרכז לבניית חיי משפחה, להיפך: (משלי ז11): המיה היא וסררת, בביתה לא ישכנו רגליה- היא הומיה = משמיעה דיבורים מפתים, שוטפים וכובשים , וסוררת = סרה ומתנתקת ממשפחתה, אינה נמצאת בביתה ואינה מתעניינת במשפחתה, יש לה מטרות אחרות; לאחר שהיא מפתה את הנער לבוא איתה (ראו פיתויי האישה הסוררת ) היא אומרת לנער: (משלי ז19): כי אין האיש בביתו, הלך בדרך מרחוק- היא אינה קוראת לו "אישי" אלא " האיש " - הוא סתם איש שגר בבית, אין לי קשר איתו, וגם הוא לא קשור לביתו; אנחנו לא משפחה - אנחנו רק אישה ואיש ש"במקרה" גרים יחד באותו בית: (משלי ז20): צרור הכסף לקח בידו, ליום הכסא יבא ביתו- הוא מתעניין יותר בכסף ובמסחר מאשר בבית ובמשפחה; הוא לא "ישוב" לביתו אלא " יבוא " לביתו; וגם זה רק במועד קבוע מראש ( ליום הכסא ), כמו אדם שמגיע לישיבה עסקית שנקבעה מראש. הבית בשבילו הוא עסקת נדל"ן ולא מקום לבניית משפחה ( פירושים נוספים ); והמסקנה מכל זה היא (בפסוק 18): לכה נרוה דדים עד הבקר, נתעלסה באהבים - נחשוב רק על הלילה הזה, רק עד הבוקר ; בבית הזה אין צורך לחשוב על העתיד, אין צורך לחשוב על משפחה - אפשר לחשוב רק על ההווה. בהמשך מתאר החכם איך הנער מתפתה והולך אל מותו הרוחני ( פירוט ), ואז מסכם: בית כזה, שבו חושבים רק על ההווה, הוא בית של מוות - בית שאין בו המשכיות לחיים: (משלי ז27): דרכי שאול ביתה , ירדות אל חדרי מות. אולי זו הסיבה שהחכם ממליץ לתלמידיו, בתחילת הפרק, להשקיע את מרצם בלימוד חכמה ובינה, שיהיו עבורם מעין בית ומשפחה (ראו החכמה היא המשפחה ).
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)