| rdfs:comment
| - בתחילת דבריו, מעלה המחבר שתי תמיהות על מצוות התורה בספר דברים, פרק כז:
* המצווה בפרק כז (11-13) מדברת על ברכה וקללה, בעוד שבהמשך פרק כז (14-26) מופיעים פסוקי קללה בלבד.
* בפרק כז (4-7) נאמר שיש להקים מזבח על הר עיבל, למרות שהר עיבל הוא ההר שעליו קראו את פסוקי הקללה. לשתי תמיהות אלו יש הסברים פשוטים, אולם לפני שנביא אותם נעיין בהסבר שמביא המחבר, המורכב משני חלקים: 1.
* עזרא הסופר שנא את השומרונים המאמינים בהר גריזים. 2.
* לכן, עזרא סילף את דברי התורה, שינה את "הר גריזים" ל"הר עיבל", ועקר ממקומם את פסוקי הברכה ששייכים להר גריזים. שני חלקי ההסבר אינם עומדים במבחן הביקורת: אראל סגל
|
| abstract
| - בתחילת דבריו, מעלה המחבר שתי תמיהות על מצוות התורה בספר דברים, פרק כז:
* המצווה בפרק כז (11-13) מדברת על ברכה וקללה, בעוד שבהמשך פרק כז (14-26) מופיעים פסוקי קללה בלבד.
* בפרק כז (4-7) נאמר שיש להקים מזבח על הר עיבל, למרות שהר עיבל הוא ההר שעליו קראו את פסוקי הקללה. לשתי תמיהות אלו יש הסברים פשוטים, אולם לפני שנביא אותם נעיין בהסבר שמביא המחבר, המורכב משני חלקים: 1.
* עזרא הסופר שנא את השומרונים המאמינים בהר גריזים. 2.
* לכן, עזרא סילף את דברי התורה, שינה את "הר גריזים" ל"הר עיבל", ועקר ממקומם את פסוקי הברכה ששייכים להר גריזים. שני חלקי ההסבר אינם עומדים במבחן הביקורת: 1.
* בספר עזרא אכן מסופר על חיכוכים בין בני-ישראל לבין גויים אחרים, שנקראים שם (עזרא ד) צרי יהודה ובנימין. אולם לא ייתכן שאותם גויים היו השומרונים, שהרי אותם גויים רצו לבנות בית-מקדש לה' בירושלים, והשומרונים - עד היום הזה - מכחישים כל קשר לירושלים, וטוענים שבית-המקדש ראוי להיבנות רק על הר גריזים! השומרונים שמאמינים בהר גריזים בכלל לא נזכרים בתנ"ך, לטוב או לרע, ואין שום זכר לחיכוכים ביניהם לבין עזרא ונחמיה (או כל מנהיג יהודי אחר). לעזרא ולנחמיה היו אויבים רבים, אבל השומרונים מהר גריזים לא נמנו עמהם. 2.
* אם עזרא (או כל אחד אחר) ניסה להעלים את הר גריזים, או לטשטש את תפקידו כהר הברכה, הרי שהוא עשה עבודה מרושלת מאד, שהרי הר גריזים מופיע שלוש פעמים כ"הר הברכה" - בדברים יא, דברים כז ויהושע ח. קשה להאמין שאדם שהיה "סופר מהיר בתורת משה" כעזרא יעשה עבודה כל-כך רשלנית - ימחוק הופעה אחת של הר גריזים וישאיר שלוש... לאחר שדחינו את הסברו של המחבר, נציע הסבר פשוט יותר לתמיהותיו:
* בפרק כח, שהוא המשכו הישיר של פרק כז (החלוקה לפרקים היא חלוקה נוצרית-מאוחרת) מופיעים, בצורה מסודרת, פסוקי ברכה (2-14: " ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך, כי תשמע בקול ה' אלוהיך. ברוך אתה בעיר , וברוך אתה בשדה... ") ואחריהם פסוקי קללה מנוגדים (15-69: והיה אם לא תשמע בקול ה' אלוהיך, לשמור לעשות את כל מצוותיו וחוקותיו אשר אנוכי מצווך היום - ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך. ארור אתה בעיר, וארור אתה בשדה...). פסוקים אלה כוללים ברכה וקללה לכלל עם ישראל - אם עם ישראל כולו יקיים את התורה, הוא יזכה לברכה, ואם לא יקיים את התורה, יקבל קללה. מכאן קל להבין שהפסוקים האלה הם-הם פסוקי הברכה והקללה שמשה התכוון אליהם כאשר ציווה לברך את העם על הר גריזים... על הקללה בהר עיבל.... פסוקי הקללה בסוף פרק כז אינם מתייחסים לכלל עם ישראל, אלא ליחידים החוטאים בסתר (ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה... ושם בסתר), והם מהווים חלק נפרד של הטקס - בנוסף לברכה ולקללה שיש לקרוא על שני ההרים.
* מה תפקידם של פסוקים אלה? בכל חברה שנמצאת במצב של ברכה ושפע, קיימים אנשים שרוצים "לתפוס טרמפ" וליהנות מהברכה בלי להתאמץ; לחטוא בסתר, להימלט מעונש וליהנות מהברכה של כלל ישראל. בדיוק עבור אנשים כאלה נועדו הקללות בסוף פרק כז: לפני שהם שומעים את פסוקי הברכה הכלליים שבפרק כח, הם צריכים לדעת שלא יוכלו לנצל את הברכה הזאת אם יחטאו בסתר.
* ש' ל' גורדון הסביר (בפירושו לדברים יא 29), שהר גריזים מתאים לקריאת הברכה כי הוא מכוסה צמחים ושיחים, בעוד שהר עיבל מתאים לקריאת הקללה כי הוא חלק ושומם. בדיוק מאותה סיבה, הר עיבל מתאים יותר לקיום הטקס המתואר בתחילת פרק כז: והקמות לך אבנים גדולות, ושדת אותם בשיד. וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעוברך...: האבנים האלו, שעליהן כתובה כל התורה, יבלטו יותר על רקע ההר השומם (שהוא גם גבוה יותר) מאשר על רקע ההר המכוסה בצמחיה. המזבח שנבנה על הר עיבל נועד להקריב קרבנות של שמחה לכבוד כתיבת התורה על ההר. אין סתירה בין שמחה זו לבין הקללות שנקראו לאחר מכן מול אותו הר. גם הקללות הן חלק מהתורה, ואנחנו שמחים על כך שאנחנו לומדים את הקללות ויודעים להיזהר מהחטאים שיביאו אותן. טעותו של המחבר נובעת מכך שהוא ערבב שלושה טקסים שונים - טקס כתיבת התורה על האבנים והקמת המזבח (תחילת פרק כז), טקס קריאת הברכות והקללות לכלל ישראל (אמצע פרק כז), וטקס קריאת פסוקי ה"ארור" לחוטאים בסתר (סוף פרק כז). אלו שלושה טקסים נפרדים ולכל אחד יש תפקיד אחר. השבתי באופן ענייני לטענותיו הענייניות של שאול הון. אולם, מפריעות לי יותר טענותיו הלא-ענייניות - טענות שבהן הוא למעשה מניח את הדברים שהוא רוצה להוכיח. טענות מסוג זה פוגעות מאד באפשרות לנהל דיון ענייני. הנה כמה דוגמאות:
* בפסקה 6: " רק עתה הבחנתי לראשונה בחסרון 12 פסוקי הברכה, שנכללו בהוראתו המקורית של משה " - איך הגיע המחבר למסקנה שבהוראתו המקורית של משה היו דווקא 12 פסוקי ברכה?
* בפסקה 7: " מישהו שינה את המשך הטקסט... " - המחבר מניח שמישהו שינה את הטקסט לפני שהוכיח זאת!
* בפסקה 8: " משה הרי לא ציווה לבנות מזבח בהר עיבל אלא בהר גריזים " - עברתי על כל התנ"ך ולא מצאתי שום ראיה לכך שמשה ציווה לבנות מזבח בהר גריזים. זו טענה שהמחבר המציא מדעתו, התייחס אליה כאל עובדה ברורה, ולא הוכיח אותה.
* בפסקה 15: " ואילו את השינוי של הר גריזים להר עיבל הוא מבסס על היותו סופר מהיר בתורת משה (עזרא ז 6) ": עיון בפסוק מגלה מייד, שעזרא מבסס על היותו "סופר מהיר בתורת משה" רק את הזכויות שניתנו לו ממלך פרס ("... וייתן לו המלך כיד ה' אלוהיו עליו, כל בקשתו ") ולא שום שינוי לנוסח התורה. שוב, המחבר מניח את הטענה במקום להוכיח אותה. לא עזרא סילף את הוראת משה, כי אם שאול הון, מחבר המאמר, סילף את דברי משה ועזרא גם יחד. אראל סגל אלכסנדר זייד 84א קרית חיים 26301
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)