| rdfs:comment
| - כל אותם אנשים הם עניים - לא בחומר אלא בתורה ובמצוות; הם לא יודעים הרבה תורה ואין להם הרבה מצוות, ולכן הם דבקים במעט המצוות שיש להם. חז"ל כבר הכירו ב"עוני" מסוג זה, כשאמרו למשל במכילתא על הפסוק (שמות כג6) לא תטה משפט אביונך בריבו: אביון הוא במצות ( מלבי"ם הסביר מדוע פירשו חז"ל כך ) , ובתלמוד הבבלי קידושין מט. : מאי עניות? - עניות דתורה; לפי זה אפשר לדרוש גם את הפסוקים: משלי כב22-23 : " אל תגזל דל כי דל הוא, ואל תדכא עני בשער. כי ה' יריב ריבם, וקבע את קבע יהם נפש ." אולם, גם כוונות טובות אלו יש לממש בדרכים טובות - לא בכפיה או בצעקות, ולא ע"י גזל של מצוות.
|
| abstract
| - כל אותם אנשים הם עניים - לא בחומר אלא בתורה ובמצוות; הם לא יודעים הרבה תורה ואין להם הרבה מצוות, ולכן הם דבקים במעט המצוות שיש להם. חז"ל כבר הכירו ב"עוני" מסוג זה, כשאמרו למשל במכילתא על הפסוק (שמות כג6) לא תטה משפט אביונך בריבו: אביון הוא במצות ( מלבי"ם הסביר מדוע פירשו חז"ל כך ) , ובתלמוד הבבלי קידושין מט. : מאי עניות? - עניות דתורה; לפי זה אפשר לדרוש גם את הפסוקים: משלי כב22-23 : " אל תגזל דל כי דל הוא, ואל תדכא עני בשער. כי ה' יריב ריבם, וקבע את קבע יהם נפש ." פשוטו של מקרא מדבר על עוני חומרי , אך על-דרך הדרש, ייתכן שהפסוק מדבר גם על עוני רוחני, ומוחה נגד "דתיים ותיקים" המתנשאים על-פני "הדתיים החדשים", ומנסים לגזול מהם את מעט המצוות שיש בידם. בדרך-כלל הדבר נעשה מתוך כוונה טובה:
* מתוך קנאה לכבודו של המועד או לאחידות המנהגים - מנסים למנוע ממתפללים חדשים להניח תפילין בחול המועד;
* מתוך הקפדה על צניעות וקדושה - מנסים למנוע מנשים פנויות לטבול במקווה;
* מתוך שמירה על כבוד בית הכנסת - מעירים כל אדם שחושדים בו שאולי הוא ישן; אולם, גם כוונות טובות אלו יש לממש בדרכים טובות - לא בכפיה או בצעקות, ולא ע"י גזל של מצוות. כשפוגשים אדם שהוא עני בתורה ובמצוות - צריך לעשות אותו עשיר, ולעזור לו לקיים מצוות נוספות, ולא לגזול ממנו את מעט המצוות שהוא כבר מקיים! רמז נוסף לקשר שבין פסוק זה לבין מצוות והחמרות הבנתי מדברי הרב דוד קליר: בתלמוד בבלי ( הוריות ג: , עבודה זרה לו:) נאמר (פירוש רש"י בסוגריים): " סמכו רבותינו על דברי רבן שמעון בן גמליאל, ועל דברי רבי אליעזר ברבי צדוק, שהיו אומרים: אין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בה; ואמר רב אדא בר אבא: מאי קרא? - (מלאכי ג 9 ) " במארה אתם נארים, ואותי אתם קובעים הגוי כולו " (כגון שהגוי כולו, דיכולין לקבלה) - והא הכא דכתיב 'הגוי כולו', ורובא ככולא דמי (הכי משמע: אי איכא 'גוי כולו', וקא עבר עליה האי גברא – 'אותי אתם קובעים'...)! "; השורש הייחודי קבע מופיע רק בשני מקומות בתנ"ך, והמקום השני שבו הוא מופיע, הוא הפסוק שמוכיח שאסור לגזור גזירות מוגזמות על הציבור.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)