| rdfs:comment
| - " לצורך חידוש השפה, נאלצו מחדשי השפה לעבוד קשה כדי למצוא מלים מספיקות, שהלא כידוע הלשון העברית המקראית דלה למדי לצרכי השפה היום יומית (וכבר העיר על כך הרמב"ם כשציין את שיקוליו בבחירת הניב שהוא ישתמש בו). רק להזכיר את מלחמת השפות שהיתה בארץ, שהחלה בהחלטה לקבוע את שפת הלימוד בטכניון בחיפה, ובחרו בגרמנית, בטענה שבעברית אי-אפשר ללמד מקצועות מדעיים. מפני הלחץ זה הדחק, נתחדשו מלים הרבה בעברית המודרנית ובבת אחת, שלא כתהליך הרגיל של קליטת מלים זרות בשפה. מלים רבות נבחרו והוכנסו לשימוש על פי פירוש מסויים למלה מסויימת. היום באים חכמים בעיניהם ומלגלגים על השימוש המוזר של המלה בשפה.
|
| dbkwik:resource/rJ03XNerlDZcEt9VSH3esw==
| - ויקרא יג49
- או
- על כן מלאו מתני חלחלה צירים אחזוני כצירי יולדה נעויתי משמע נבהלתי מראות
- וידבר העם באלהים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלקל
- היהפך כושי עורו ונמר חברברתיו ...
- מה פשעם של מחדשי הלשון שהלכו אחר ראב"ע ולא אחרי רש"י בעניין זה?
- שלו הייתי ויפרפרני ואחז בערפי ויפצפצני ויקימני לו למטרה
- ולהשתמש בהם במובן מוחלש , בעוד רש"י פירש
- הוי ארץ צלצל כנפים אשר מעבר לנהרי כוש
- אל תראוני שאני שחרחרת ששזפתני השמש בני אמי נחרו בי שמני נטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי
- לצורך חידוש השפה, נאלצו מחדשי השפה לעבוד קשה כדי למצוא מלים מספיקות, שהלא כידוע הלשון העברית המקראית דלה למדי לצרכי השפה היום יומית . רק להזכיר את מלחמת השפות שהיתה בארץ, שהחלה בהחלטה לקבוע את שפת הלימוד בטכניון בחיפה, ובחרו בגרמנית, בטענה שבעברית אי-אפשר ללמד מקצועות מדעיים.
מפני הלחץ זה הדחק, נתחדשו מלים הרבה בעברית המודרנית ובבת אחת, שלא כתהליך הרגיל של קליטת מלים זרות בשפה. מלים רבות נבחרו והוכנסו לשימוש על פי פירוש מסויים למלה מסויימת. היום באים חכמים בעיניהם ומלגלגים על השימוש המוזר של המלה בשפה.
למשל: לא מזמן כתב אחד מבעלי הטורים בעיתון משפחה, מאמר מלגלג ותוקפני מאוד נגד ה'עברית', שהיא כולה המצאה חילונית-ציונית זדונית לקלקל את בני ישראל הכשרים. מצער הדבר, שאם כי יש משהו בטענה זו, מכל-מקום כאשר מישהו אין לו מושג בתורת הלשון ובהתפתחות הלשונות, כל דיונו יוצא נלעג וחסר טעם.
- אדמדם
- ודוד מכרכר בכל עז לפני ה'...
- ירקרק
- ): = אדום שבאדומים, - ירוק שבירוקים!
- זכורה לי למשל הדוגמה, שנוקט בה הכותב, ומתקצף מאוד, איך העיזו מחדשי השפה ליטול מלים כגון
- אבל לא ידע הכותב, שכך הוא פירושו של רבי אברהם אבן עזרא!
|
| abstract
| - " לצורך חידוש השפה, נאלצו מחדשי השפה לעבוד קשה כדי למצוא מלים מספיקות, שהלא כידוע הלשון העברית המקראית דלה למדי לצרכי השפה היום יומית (וכבר העיר על כך הרמב"ם כשציין את שיקוליו בבחירת הניב שהוא ישתמש בו). רק להזכיר את מלחמת השפות שהיתה בארץ, שהחלה בהחלטה לקבוע את שפת הלימוד בטכניון בחיפה, ובחרו בגרמנית, בטענה שבעברית אי-אפשר ללמד מקצועות מדעיים. מפני הלחץ זה הדחק, נתחדשו מלים הרבה בעברית המודרנית ובבת אחת, שלא כתהליך הרגיל של קליטת מלים זרות בשפה. מלים רבות נבחרו והוכנסו לשימוש על פי פירוש מסויים למלה מסויימת. היום באים חכמים בעיניהם ומלגלגים על השימוש המוזר של המלה בשפה. למשל: לא מזמן כתב אחד מבעלי הטורים בעיתון משפחה, מאמר מלגלג ותוקפני מאוד נגד ה'עברית', שהיא כולה המצאה חילונית-ציונית זדונית לקלקל את בני ישראל הכשרים. מצער הדבר, שאם כי יש משהו בטענה זו, מכל-מקום כאשר מישהו אין לו מושג בתורת הלשון ובהתפתחות הלשונות, כל דיונו יוצא נלעג וחסר טעם. מה פשעם של מחדשי הלשון שהלכו אחר ראב"ע ולא אחרי רש"י בעניין זה? " במאמר זה ננסה לברר מי צודק - רש"י או ראב"ע? מהי המשמעות של הכפלת אותיות השורש בלשון המקרא - חיזוק או החלשה?
* חיזוק, למשל - "רכרוכי" הוא מאד רך (וגם "חלשלוש" = מאד חלש).
* החלשה, למשל - "שמנמן" הוא קצת שמן. כדי לברר איזו משמעות נפוצה יותר בלשון המקרא, נבדוק כמה מילים שבהן הוכפלו אותיות השורש: 1.
* הפועל " התמהמה " = "השתהה זמן רב": לא ברור מה מקורו; ייתכן שהוא נוצר מהמילה " מ ה", ומשמעותו היא "אדם ששואל שוב ושוב 'מה?'"; אם כך, ההכפלה כאן באה לחיזוק ולריבוי. 1.
* הפועל " [ ת עתע ] " והביטוי "מעשה תעתועים" - נובעים, כנראה, מהשורש " תעה ", ומהקשר הפסוקים נראה שהכוונה לתעיה והתעיה גדולה, ואם כך - ההכפלה באה לחיזוק. 1.
* השם "חברבורות" (ירמיהו יג23): היהפך כושי עורו ונמר חברברתיו ...- נובע כנראה, מהשורש " חבר ", כמו השם " ח בורה" = מכה שמשאירה סימן עגול על העור. עורו של הנמר מתאפיין בכתמים עגולים, הדומים לסימנים שנוצרים על העור כשמקבלים מכה; יש הרבה כתמים, אך הם כמובן קטנים וחלשים יותר מחבורה אמיתית. אם כך, במקרה זה ייתכן שהכפל מציין ריבוי (= חבורות רבות), וייתכן שהוא מציין החלשה (= חבורות קטנות) 1.
* השמות " קשקשת ", "קשקשים" = - לא ברור מה מקורם, אך גם הם יכולים לציין ריבוי (= הרבה בליטות שמכסות את הגוף) או החלשה (= בליטות קטנות). 2.
* הפועל " כלכל " = "פרנס במשך זמן רב" - לא ברור מה מקורו, אך הוא מתאר פעולה מתמשכת וארוכה; בהתאמה לדעת רש"י. 3.
* הפועל " כרכר " = רקד וקיפץ, והשם "כרכרה" = מרכבה מקפצת; לא ברור מה מקורם, אך נראה שגם כאן הכפל בא לחיזוק, כמו שנאמר (שמואל ב ו14): ודוד מכרכר בכל עז לפני ה'... 4.
* השם " חלחלה " והפועל "התחלחל" - שורשם כנראה " חול " שעניינו פחד, ומהקשר הפסוקים נראה שמדובר בפחד גדול במיוחד, למשל (ישעיהו כא3): על כן מלאו מתני חלחלה צירים אחזוני כצירי יולדה נעויתי משמע נבהלתי מראות- כדעת רש"י. 5.
* " חלקלקות " - ע"ע דברים חלקים ; מהקשר הפסוקים נראה שהכפל בא לחיזוק - "חלק מאד". 6.
* "קלוקל" (במדבר כא5): וידבר העם באלהים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלקל- ע"פ רש"י, משמעו "קל מאד"; בני ישראל התלוננו על כך שהלחם אינו משביע אותם כי הוא קל מדי. אם כך, גם כאן ההכפלה מציינת ריבוי. 7.
* הצבע "שחרחורת" (שיר השירים א6): אל תראוני שאני שחרחרת ששזפתני השמש בני אמי נחרו בי שמני נטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי- ייתכן שהכוונה "שחורה מאד" (ביחס לנשים אחרות), וייתכן שהכוונה "שחורה מעט" (עור שזוף אינו מגיע לצבע שחור ממש). 8.
* הפעלים "פרפר", "פצפץ" (איוב טז12): שלו הייתי ויפרפרני ואחז בערפי ויפצפצני ויקימני לו למטרה- מקורם אינו ברור, אך מהקשר הפסוק נראה שמטרתו להדגיש ולחזק. 9.
* "ארץ צלצל כנפיים" (ישעיהו יח1): הוי ארץ צלצל כנפים אשר מעבר לנהרי כוש- המשמעות אינה ברורה, אך יש אומרים שהכוונה לארץ שיש בה הרבה צֵל, כמו ביערות הטרופיים הנמצאים מעבר לנהרי כוש..
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)