| abstract
| - [ע"פ המאמר: "ויירא גדעון", מאת בת-ציון בירנבוים, כפר-הרוא"ה. המאמר התפרסם ב'כף של נח"ת', ירושלים ה'תשנ"ז]. התוכחה הזו, שנאמרה ע"י " איש נביא " בימי מדין (לפני גדעון), היא התוכחה היחידה (עד כמה שידוע לי) שבה נביא מוכיח את ישראל על כך שהם יראים מפני אלהים אחרים. מה ההסבר לזה? אם נעיין בפרשה, נראה שהבעיה העיקרית של עם-ישראל באותה תקופה היא הפחד. הפחד של ישראל מפני מדין מתואר כבר בתחילת הפרשה: " מפני מדין עשו להם בני ישראל את המנהרות אשר בהרים ואת המערות ואת המצדות "(1) . אמנם, המדיינים רבים " כדי ארבה לרוב ", אבל בניגוד לשאר העמים (כגון הפלשתים*] ) אין להם נשק משוכלל, ולכן הפחד של עמ"י מהם הוא מוגזם. הנביא שבא להוכיח אותם רצה להסביר להם, שהפחד המוגזם שלהם מפני אויביהם נובע מהיראה שהם יראים את אלהי האמורי – מידה כנגד מידה... בהמשך הפרשה ניתן לראות איך ה' מנסה 'לרפא' את עמ"י משתי המחלות – הפחד מפני האויבים והיראה מפני אלהים אחרים. קודם כל צריך 'לרפא' את מי שיהיה המנהיג של עמ"י – גדעון. מלאך ה', שבא אל גדעון, מוצא אותו " חובט חטים בגת להניס מפני מדין " – כמו כולם, גם הוא פוחד מהמדינים... לכן הוא פונה אליו בדברי חיזוק ועידוד: " ה' עמך, גיבור החיל ! ". ובהמשך אומר לו: " לך בכוחך זה והושעת את ישראל מכף מדין ", ומוסיף:" כי אהיה עמך, והכית את מדין כאיש אחד ". שלוש פעמים המלאך מנסה לשכנע את גדעון שהוא גיבור ושיש לו כוח להכות את מדין! אבל הדברים האלה נשמעים לגדעון מאוד לא הגיוניים, והוא רוצה להיות בטוח שאינו חולם, ולכן מבקש מהמלאך: " ועשית לי אות שאתה מדבר עמי ". המלאך אכן עושה לו אות, אבל האות רק גורם לגדעון לפחד עוד יותר: " ויאמר גדעון: אהה, ד' ה' , כי על כן ראיתי מלאך ה' פנים אל פנים ! ". ולכן ה' מרגיע אותו ואומר לו: " שלום לך, אל תירא , לא תמות ". לאחר ה'שיעור' הזה באומץ-לב, מגיע 'מבחן' לאומץ הלב של גדעון: ה' מצווה עליו לבער את העבודה הזרה מבית אביו (להרוס את מזבח-הבעל, לכרות את האשרה ולשחוט את 'הפרים הקדושים'). גדעון אמנם מבצע את הציווי, אבל הוא עדיין לא נרפא לגמרי ממחלת הפחד: " ויהי כאשר ירא את בית אביו ואת אנשי העיר מעשות יומם ויעש לילה... ". לאחר מכן גדעון נעשה קצת יותר אמיץ: " ורוח ה' לבשה את גדעון " (לפי כמה פירושים: רוח ה' = רוח גבורה מאת ה'(2) ), ויש לו כבר מספיק אומץ כדי להתחיל לגייס צבא (" ויתקע בשופר וייזעק אביעזר אחריו, ומלאכים שלח בכל מנשה וייזעק גם הוא אחריו, ומלאכים שלח באשר ובזבולון ובנפתלי... "). אבל מהמדינים גדעון עדיין פוחד, והוא מבקש מה' שני אותות שיושיע בידו את ישראל. ה' נענה לבקשתו, כדי לעזור לו להתגבר על הפחד. גדעון חונה בעין חרוד, מול מחנה מדין. למרות גודלו העצום של מחנה מדין - ה' אומר לגדעון שהצבא שלו גדול מדי: " רב העם אשר אתך מתתי את מדין בידם, פן יתפאר עלי ישראל לאמור ידי הושיעה לי... ". זה בא ללמד את העם כמה שהפחד שלהם מפני המדינים הוא מוגזם (כנ"ל)(3) . ה' מצווה על גדעון לשלוח הביתה את כל הפחדנים: " מי ירא ו חרד ישוב ויצפור מהר הגלעד ", וגם את כל האנשים ששותים בצורה שמזכירה כריעת-ברך לפני עבודה-זרה: " כל אשר ילוק בלשונו מן המים... תציג אותו לבד, וכל אשר יכרע על ברכיו לשתות ". ה' משאיר את גדעון עם צבא של 300 חיילים בלבד מול מחנה מדייני עצום. ה' יודע שבמצב כזה קשה מאד להישאר אמיץ, ולכן הוא אומר לגדעון:" קום רד במחנה כי נתתיו בידך, ואם ירא אתה לרדת רד אתה ופורה נערך...ושמעת מה ידברו ואחר תחזקנה ידיך ". גדעון יורד למחנה מדין, ושומע שהמדינים פוחדים ממנו! " אין זאת בלתי אם חרב גדעון בן יואש איש ישראל, נתן הא-להים בידו את מדין... ". כשגדעון שומע את זה, הוא מבין סוף-סוף שמי שלא פוחד הוא המנצח. ולכן הוא מחליט לתקוף את מדין מיד, וגם במתקפה הוא משתמש בתכסיס של פחד: שבירת כדים, הבערת לפידים ותקיעה בשופרות. ההפחדה עובדת מצוין: המדינים נבהלים, בורחים ומכים איש את רעהו מרוב פחד. למרבה הצער, ה'קורס' שהעביר ה' יתברך לגדעון בנושא 'התגברות על הפחד' השפיע רק על גדעון ואנשיו. כשגדעון רודף אחרי זבח וצלמונע, מלכי מדין, הוא מגיע לסוכות ולפנואל, ואנשי המקום לא מוכנים לתת לו אוכל, כי " הכף זבח וצלמונע עתה בידך נתן לצבאך לחם? ": הם כנראה פוחדים שגדעון יפסיד במלחמה, ואז זבח וצלמונע ינקמו בהם... אפילו יתר, בנו הבכור של גדעון, עדיין חולה במחלת הפחד: " כי ירא כי עודנו נער ". רק גדעון נשאר גיבור: " כי כאיש -- גבורתו ... " (1) גם במלחמת מכמש, שבה נלחם עמ"י נגד הפלשתים, (שמ"א יג6) נאמר דבר דומה: " ויתחבאו העם במערות ובחווחים ובסלעים ובצריחים ובבורות ". איך מבדילים בין הפסוקים? שמעתי סימן טכני: בפסוק שמדבר על מ דין, כל מקומות-המסתור מתחילים באות מ : מ נהרות, מ ערות, מ צדות. [שושי הרשקוביץ מחיפה]
* ] ע' בהערה הקודמת. (2) "רוח ה'" היתה גם על עתניאל, יפתח, שמשון (4 פעמים), שאול, דוד, ואולי עוד. (3) גם בימינו קרה כמה פעמים, שעמ"י פחד מאד מפני אויביו, אך לאחר שניצח אותם במלחמה - ייחס את הניצחון לכוחו ואמר "ידי הושיעה לי..." (0)
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)