| rdfs:comment
| - אחת השיטות בפרשנות המקרא בימינו היא "שיטת הבחינות", שלפיה סיפורים מסוימים, הנראים במבט ראשון כסיפורים שונים, הם למעשה שתי גרסאות של אותו סיפור, והם נכתבו פעמיים משתי נקודות מבט שונות ("שתי מגמות"). מאמרים שנכתבים בשיטה זו בנויים, במקרים רבים, במבנה דומה:
* לוקחים נושא שיש לו לפחות שני פירושים שונים (לא קשה למצוא...);
* מחלקים את הפסוקים לשתי קבוצות - פסוקים התומכים בפירוש אחד, ופסוקים התומכים בפירוש שני;
* מסיקים מכאן, שכל קבוצה שייכת ל"בחינה/מגמה" אחרת. היופי בשיטה זו הוא, שבגישה זו אין צורך להכריע בין הפירושים, ואפשר לומר ששניהם נכונים, "אלו ואלו דברי אלהים חיים";
|
| dbkwik:resource/rJ03XNerlDZcEt9VSH3esw==
| - לדעת אבן עזרא היו שני מוקדי שיא בחנוכת המשכן: האחד - ביום האחד בניסן, ע'פ העולה מחתימת ספר שמות : ' '; והשני - ביום שמונה בניסן, ע'פ העולה מויקרא
- 'והנה על דרך הפשט, ביום החודש הראשון הייתה תחילת הקמת המשכן... וביום הזה משח משה את המשכן ואת כל כליו... ונקהלה העדה אל פתח אוהל מועד, ורחצו אהרן ובניו במים, והלביש את אהרן... גם הלביש בניו ונמשחו... ככה עשה שבעת ימי המילואים... אז החלו הנשיאים להקריב לחנוכת המזבח... והנה נשלמה חנוכת המזבח אחרי תשעה עשר יום לחודש הראשון'
- שבעשרים ושלושה באדר התחילו אהרן ובניו, המשכן וכל הכלים לימשח;
- בבמדבר ז מסופר, שביום הקמת המשכן, הקריבו הנשיאים קרבנות מיוחדים לחנוכת המזבח; בשבעת ימי המילואים, המזבח היה "תפוס" בקרבנות המילואים של אהרן ובניו, ולכן יש לפרש, שהנשיאים התחילו להקריב את קרבנותיהם לאחר ימי המילואים, כלומר מהיום ה-8 בניסן. כך פירש אבן עזרא. על כך כתב הרב שמאע: "מן הכתובים משמע, שקיימת זיקה בין הכתוב בשמות
- ): ' '. ומה ראתה התורה על ככה שיהיו שני גילויי שכינה?
- בו ביום הקריבו נשיאים את קרבנם, שנאמר: 'ויהי המקריב ביום הראשון...'; בו ביום ירדה אש מן השמיים ואכלה את הקרבנות, שנאמר: 'ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח...' ...'
- ליום פתיחת חנוכת המזבח על ידי הנשיאים. בשמות, מ', ב, כתוב: ' הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד
- אלא שאין משמע כן מן הכתובים, שהרי בסיום ספר שמות נאמר: ' ' . נראה אם כן, שהאש במשכן הייתה נגלית ונראית בלילה לעיני העם, ורק ביום היה הענן שעל המשכן מסתירה.
- בו ביום שרת שכינה בבית, שנאמר: 'ולא יכל משה לבוא אל אהל מועד' וגו' ;
- ובכלל, סגנון הכתוב בסוף שמות מורה על סוף, סיום ושיא. וחזרה אם כן קושייתנו למקומה.
- ''ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן' - מגיד הכתוב, שכל שבעת ימי המילואים היה משה מעמיד את המשכן ובכל בוקר ובוקר מושחו ומפרקו, ואותו היום העמידו, משחו ולא פירקו... שנאמר: 'ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן' .
- בראש חודש הוקם המשכן.';
- ט', כג-כד
- נמצינו למדים,
- אמנם, מציאותית ניתן היה להסביר, שכבוד ה' היה מלא את המשכן, והיה הענן חופה עליו ומכסהו מיום האחד בניסן עד השבעה בו. וביום השמיני יצאה האש מלפני ה' אל מזבח העולה שבחצר המשכן, ועל כן אפשר להיאמר: ' ' , כלומר: דווקא ביום השמיני ייראה כבוד ה', שמראהו כאש אוכלת, אל כל העם, כאש האוכלת על המזבח. ואילו עד היום השמיני לא נראה כבוד ה', שהרי הענן היה חופה עליו.
|
| abstract
| - אחת השיטות בפרשנות המקרא בימינו היא "שיטת הבחינות", שלפיה סיפורים מסוימים, הנראים במבט ראשון כסיפורים שונים, הם למעשה שתי גרסאות של אותו סיפור, והם נכתבו פעמיים משתי נקודות מבט שונות ("שתי מגמות"). מאמרים שנכתבים בשיטה זו בנויים, במקרים רבים, במבנה דומה:
* לוקחים נושא שיש לו לפחות שני פירושים שונים (לא קשה למצוא...);
* מחלקים את הפסוקים לשתי קבוצות - פסוקים התומכים בפירוש אחד, ופסוקים התומכים בפירוש שני;
* מסיקים מכאן, שכל קבוצה שייכת ל"בחינה/מגמה" אחרת. היופי בשיטה זו הוא, שבגישה זו אין צורך להכריע בין הפירושים, ואפשר לומר ששניהם נכונים, "אלו ואלו דברי אלהים חיים"; הקושי בשיטה זו הוא להסביר מדוע שתי ה"בחינות" נכתבו יחד, בצורה מעורבבת ומבולבלת. דעתי האישית היא, שעדיף לא להשתמש בשיטה זו, ולנסות תמיד - במידת האפשר - להכריע בין שני הפירושים. זה דורש מאמץ מחשבתי, אך לדעתי המאמץ משתלם. (מאמרים נוספים הקשורים לשיטה זו: [מבוא ל]שיטת הבחינות, הסימפוניה של אברהם והמלאכים, בראשית א-ב, הברכות בספר דברים, הבדלים2) .
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)