abstract
| - שלוש פעמים בחמישה-חומשי-תורה מופיע הביטוי מי יתן: 1. במדבר יא 29: משה רבנו אומר ליהושע: ומי יתן כל עם ה' נביאים, כי יתן ה' את רוחו עליהם! 2. דברים ה 26: ה' ית' אומר למשה: מי יתן והיה לבבם זה להם, ליראה אותי ולשמור את כל מצוותי... הסבר: הביטוי מי יתן מבטא את השאיפה הגדולה והנשגבה ביותר. השאיפה הגדולה ביותר של משה רבנו היא, שכל בני ישראל יגיעו למדרגה הרוחנית העליונה – מדרגת הנבואה. הוא רוצה שכולם ישמעו את דבר ה' באופן ישיר, כנביאים. אולם ה'שאיפה' כביכול של ה' ית' היא שונה: הפסוק מי יתן והיה לבבם זה להם... נאמר לאחר מתן תורה, כאשר בנ"י באו אל משה ואמרו לו שהם לא רוצים לשמוע את קול ה' באופן ישיר, כי הם פוחדים, והם מבקשים שמשה יתווך ביניהם לבין ה'. ה' אמר לו: שמעתי את קול דברי העם הזה, היטיבו כל אשר דברו, מי יתן והיה לבבם זה להם..., כלומר: ה'שאיפה' של ה' ית' היא שבנ"י יישארו באותו מצב, ולא ישמעו את קולו באופן ישיר. זה בדיוק הפוך מהשאיפה של משה. ועוד דבר: מדברי ה' נראה, שהוא ית' רוצה שבנ"י ישמרו את כל מצוותיו מתוך פחד (ליראה אותי ולשמור את כל מצוותי...), וזה בדרך-כלל נחשב למדרגה רוחנית נמוכה יחסית. לכאורה נראה, שה'שאיפה' של ה' ית' היא פחות אידיאלית מהשאיפה של משה רבנו! ייתכן שההסבר לזה נמצא במקום השלישי בחמישה-חומשי-תורה שמופיע הביטוי מי יתן: 3. שמות טז 3: בנ"י אומרים למשה רבנו: מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים, בשבתנו על סיר הבשר... השאיפה הגדולה ביותר של בנ"י היא לאכול בשר! במצב זה, ה' לא מצפה מבנ"י שיגיעו למדרגות גבוהות. העיקר שישמרו את המצוות, אפילו שזה רק מתוך פחד.
|