| abstract
| - דברים כו 4-11: (4) וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה' אֱלֹקֶיךָ: (5) וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב: (6) וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה: (7) וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹקֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ: (8) וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים: (9) וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: (10) וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה' וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ: (11) וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ: האם "ושמחת" הוא ציווי או קביעת מציאות? במלים אחרות: 1.
* האם משמעות הפסוקים היא - כאשר תבוא לארץ ותתיישב בה, עליך לערוך טכס הכולל לקיחת פירות יבולך, הבאתם אל המשכן או המקדש, אמירת הצהרה מסוימת, ובסופה אתה מצווה לשמוח? 2.
* או שמא כך הם הדברים - לאחר הכניסה לארץ (אירוע משמח), ההתיישבות בה (אירוע משמח גם הוא), אסיפת היבול (אשר גם הוא אירוע משמח), את השמחה הזאת אדם מצווה לערוך בצורה מסוימת, המורכבת מהבאת דגמי התוצר למשכן או למקדש, מסירתם לכוהן, ואמירת הצהרה. בקיצור: האם אנו מצווים לשמוח? או שאנו מצווים להקדיש את השמחה הטבעית לה' על ידי עטיפתה בטכס פולחני? מה זה משנה? - על-פי האפשרות הראשונה, משמעות הדברים היא "עליך לשמוח כחלק מהעבודה אשר צוויתי אתך", וההשלכות הן:
* תתכן שמחה מלאכותית.
* ביטוים חיצוניים של שמחה, כמו, ריקודים, שירה, צעקות גיל ואי אלה צורות ליצנות, כל אלה הם מצווה. מכאן: עיסוקו של אדם בפעילות מזה הסוג, אפילו זמן ממושך, דבר משובח הוא, חלק הוא מעבודת ה'. כך בדיוק מרגישים חלק גדול מבני עמנו, הרגשה המאפשרת לאדם לעסוק בפעילות סרק ובו בזמן להיות מרוצה עד מאוד מעצמו. רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה. הבהרה: לא ניסיתי לשכנע להיות עצוב, או לומר ששמחה זה רע. ללא ספק, יש אנשים שאף מוכרחים כמות מה של ליצנות כדי לא להיכנס לדיכאון. במקרה זה ליצנות מצידם תהיה מבחינת " ונשמרתם מאוד לנפשותיכם " והכרחית להם. התכוונתי לומר רק, שהליצנות גופה אינה מצווה. יש מגמה לומר, שלהעביר חיים בשמחה היא עבודת ה'. כתוצאה, אני רואה אנשים המגנים כובד ראש, בשם ה', ורבים חללים הפילה. לסיום והבהרה מלאה: עמוס ח11: הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם אֲדֹנָי יְדֹוִד וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה' הכיצד יקרה הדבר העצום הזה אשר עליו יש לחלום? פסוק קודם מסביר להבנתי עמוס ח10: וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל וְכָל שִׁירֵיכֶם לְקִינָה וְהַעֲלֵיתִי עַל כָּל מָתְנַיִם שָׂק וְעַל כָּל רֹאשׁ קָרְחָה וְשַׂמְתִּיהָ כְּאֵבֶל יָחִיד וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר מסתבר שכתוצאה מהעצב. לפעמים גם הוא הכרחי. מה לעשות.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)