| rdfs:comment
| - כשמשה היה על הר סיני בפעם השניה, אחרי חטא העגל, ה' נתן לו סדרה של מצוות שכבר נאמרו לפני כן, בפעם הראשונה. החזרה נועדה להדגיש, שתנאי הברית בין ה' לישראל לא השתנו למרות החטא; אולם, סדר המצוות בשני הפרקים הוא שונה: המצוות הזהות או המקבילות מסומנות באותו צבע בשני הפרקים, וניתן לראות שהסדר שונה, למשל: מה הסיבה לשינויים אלה? ע"פ רש"ר הירש, פרשת משפטים - כשמה כן היא - מדגישה את המצוות שבין אדם לחברו. ואכן, רוב הפרשה (פרק כא עד תחילת פרק כג) עוסקת במצוות שבין אדם לחברו; המצוות בין אדם למקום נדחות לסוף, וגם בהן מודגש היסוד החברתי - הסבר זה עדיין לא עונה על כמה שאלות:
|
| abstract
| - כשמשה היה על הר סיני בפעם השניה, אחרי חטא העגל, ה' נתן לו סדרה של מצוות שכבר נאמרו לפני כן, בפעם הראשונה. החזרה נועדה להדגיש, שתנאי הברית בין ה' לישראל לא השתנו למרות החטא; אולם, סדר המצוות בשני הפרקים הוא שונה: המצוות הזהות או המקבילות מסומנות באותו צבע בשני הפרקים, וניתן לראות שהסדר שונה, למשל:
* בשמות כב-כג, נזכרת מצוות הבכורות, לאחר מכן כמה מצוות הקשורות למשפטים וליחסים בין אדם לחברו, לאחר מכן - מצוות והשמיטה, ולאחר מכן - שלושת הרגלים בזה אחר זה: חג המצות, חג הקציר וחג הסוכות.
* בשמות לד, נזכר חג המצות, אחר-כך מצוות הבכורות, מצוות השבת (וכנראה גם מצוות השמיטה - בחריש ובקציר תשבות - ע"פ חז"ל), ורק אחר-כך - חג הקציר (שנקרא כאן חג השבועות) וחג הסוכות. מה הסיבה לשינויים אלה? ע"פ רש"ר הירש, פרשת משפטים - כשמה כן היא - מדגישה את המצוות שבין אדם לחברו. ואכן, רוב הפרשה (פרק כא עד תחילת פרק כג) עוסקת במצוות שבין אדם לחברו; המצוות בין אדם למקום נדחות לסוף, וגם בהן מודגש היסוד החברתי -
* במצוות השבת והשמיטה מודגש שיש לתת לעניים ולגרים לנוח ולאכול - ואכלו אביוני עמך... למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר.
* במצוות החגים מודגשת העליה לפני ה' שבה כל עם ישראל מתאחד. כל מצוות החגים נזכרות יחד תחת כותרת אחת - שלוש רגלים תחג לי בשנה - כי לכולן יש משמעות חברתית אחת - ליכוד וגיבוש החברה הישראלית תחת עבודת ה'. בפרשת כי-תשא הדגש הוא על מצוות שבין אדם למקום - חטא העגל היה בעיקרו בין אדם למקום, ולכן, לאחר חטא העגל, היה חשוב להדגיש צד זה של המצוות. לא נזכרות בה כלל מצוות בין אדם לחברו, ולא נזכרים בה טעמים חברתיים למצוות בין אדם למקום. בנוסף לכך, ע"פ אברבנאל, חלוקת המצוות בשמות לד היא על-פי המסר האמוני שעומד מאחריהן:
* חג המצות, מצוות הבכורות ומצוות השבת (וביום השביעי תשבות) הם לזכר יציאת מצרים - המצות מזכירות את העוני והחיפזון, הבכורות מזכירים את מכת בכורות, והשבת מזכירה את השיעבוד.
* מצוות השמיטה (בחריש ובקציר תשבות), חג השבועות וחג האסיף הם לזכר ירושת ארץ ישראל - שמיטת הקרקעות מזכירה שארץ ישראל שייכת לה', בחג השבועות מביאים ביכורי קציר חטים להודות לה' על תבואת הארץ, ובחג האסיף אוספים את הפירות ומביאים ביכורים מפירות העץ שהבכירו עד אותו זמן. שתי הקבוצות של מצוות נועדו להזכיר לנו את חובתנו להודות לה' על שני הקצוות של המסע - מארץ מצרים אל ארץ ישראל. אם כך, חלוקת המצוות בשמות כג היא לפי המשמעות החברתית שלהן, וחלוקת המצוות בשמות לד היא לפי המסר האמוני שלהן. הסבר זה עדיין לא עונה על כמה שאלות:
* מדוע בפרשת משפטים נזכרה מצוות הבכורות ב'אמצע' המצוות החברתיות - בסוף שמות כב?
* מדוע רק בפרשת משפטים נזכר איסור אכילת טריפה, שגם הוא בין אדם למקום?
* מדוע בפרשת משפטים נקרא החג האמצעי חג הקציר ובפרשת כי-תשא הוא נקרא חג השבועות?
* מדוע רק בפרשת כי-תשא נאמרה ההבטחה כי לא יחמוד איש את ארצך בעלותך...?
* מדוע בשתי הפרשות נזכרו מצוות הפסח (לא תזבח על חמץ דם זבחי...) והביכורים (ראשית ביכורי אדמתך תביא...) לאחר מצוות שלושת הרגלים, ולא יחד עם החגים המתאימים להן (חג המצות וחג השבועות)?
* מדוע בשתי הפרשות נזכר אחרי מצוות הביכורים האיסור לא תבשל גדי בחלב אמו? ( התשובה של שד"ל לשאלה זו )
*
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)