שמעון מושקאט ישב עם חברו בטקס השבעת צנחנים. אדם אחד שהיה שם ביקש ממנו: 'אולי אתה יכול לפנות את הכיסא? זה בשביל אמא שלי, אישה מבוגרת...'. שמעון הסכים. ואז ראו שמעון וחברו אשה מבוגרת נעמדת על הכיסא כדי לצפות בטקס... אמר החבר: 'חשבתי שהיא רוצה את הכיסא כדי לשבת עליו...'. ענה שמעון: 'נכון, גם אני חשבתי כך. אבל רבות מחשבות בלב איש... ' ואז הוסיף: ' ועצת ה' - היא תקום ! '. [הפסוק המקורי מופיע במשלי יט 21].
שמעון מושקאט ישב עם חברו בטקס השבעת צנחנים. אדם אחד שהיה שם ביקש ממנו: 'אולי אתה יכול לפנות את הכיסא? זה בשביל אמא שלי, אישה מבוגרת...'. שמעון הסכים. ואז ראו שמעון וחברו אשה מבוגרת נעמדת על הכיסא כדי לצפות בטקס... אמר החבר: 'חשבתי שהיא רוצה את הכיסא כדי לשבת עליו...'. ענה שמעון: 'נכון, גם אני חשבתי כך. אבל רבות מחשבות בלב איש... ' ואז הוסיף: ' ועצת ה' - היא תקום ! '. [הפסוק המקורי מופיע במשלי יט 21].