dbkwik:resource/rJ03XNerlDZcEt9VSH3esw==
| - הרי שיצא מבית דין חייב, ומצאו לו זכות לאחר מכן, שומע שני יהא חייב? תלמוד לומר ונקי אל תהרוג . '''
- הרי שיצא מבית דין זכאי, ואחר כך מצאו לו חובה, שומע אני יהא חייב? תלמוד לומר וצדיק אל תהרוג
- ואל יקשה בעיניך דבר זה ואל תחשוב שזה דין עוול - לפי שהדברים האפשריים יש מהם שאפשרותם קרובה מאד, ומהם שאפשרותם רחוקה מאד, ומהם בינוניים בין אלו, וה"אפשר" רחב מאד. ואילו הרשתה תורה לקיים עונשים באפשר הקרוב מאד, אשר כמעט קרוב למחייב המציאות כדוגמת מה שהזכרנו - כי אז היו מקיימים את העונשים במה שהוא יותר רחוק מזה ובמה שהוא עוד יותר רחוק, עד שיקיימו את העונשים וימיתו בני אדם בעוול באומדן קל לפי דמיון השופט. לפיכך סתם יתעלה את הפתח הזה וציווה שלא יקיים שום עונש אלא עד שיהיו שם עדים המעידים שברור להם אותו המעשה, ברור שאין בו שום ספק. ואי אפשר להסבירו אחרת בשום אופן.
- אסמכתא בעלמא... שאפילו בדיני ממונות, כגון חמה ולבנה אין מצטרפין, שהיא הכחשה בחקירות... ואפילו נאמר... בבדיקות, כגון זו פסולה... ואם נאמר בשאינן מכחישין, חצי עדות היא, וכבר יוצא לנו פטור מפסוק " לא ימות על פי עד אחד "... : " לא יומת על-פי עד אחד - להביא שנים שרואין אותו אחד מחלון זה ואחד מחלון זה ואין רואין זה את זה, שאין מצטרפין, ולא עוד, אלא אפילו שנים בזה אחר זה מחלון אחד אין מצטרפין...
- וצדיק אל תהרוג , וזה צדיק הוא, שנצטדק בבית דין
- אם העידו עליו שני עדים בשתי עברות שחייב על כל אחת מהן מיתה, וכל אחד מהם לבדו ראהו עובר על האחת ולא ראהו עובר על האחרת - הרי זה אינו נסקל.
- חכמים... ריבו האמתלאות מ- צדיק , שזה צדיק בדין, אף-על-פי שאינו נקי מן החטא
- הכל עניין אחד, ששניהם הם להורות לנו שלא נהרוג את האדם כאשר נוכל לחשוב היותו נקי בצד מן הצדדים... והוא פשט הפסוק ממש
- היה אחד מעידו שעובד לחמה, ואחד שעובד ללבנה, שומע אני שיצטרפו זה עם זה ויהא חייב? תלמוד לומר וצדיק אל תהרוג .
- ראוהו רודף אחר חברו להרגו והסיף בידו... והעלימו עדים עיניהם, ואחר כן מצאו הרוג מפרפר והסיף מנטף דם מיד ההורג, שומע אני יהא חייב? תלמוד לומר ונקי וצדיק אל תהרוג.. .
- והמדרש שתפשו בו בעלי הגמרא הוא עיקר
- נראה לי אדרבה, כי המדרש שדרשו בו בגמרא הוא אסמכתא ואינו פשט הפסוק כלל, וזה לפי שחזרת הנדון לזכות הוא מבואר בעצמו שנצטרך להחזירו, שאם לא נחזירהו, שמא הבית-דין יעברו על לא תרצח, מאחר שזה אמר שיש לו ללמד עליו זכות, ומי יודע, כי אפשר ממש בדבריו
- הרי שיצא מבית דין חייב, ומצאו לו זכות לאחר מכן, שומע שני יהא חייב? תלמוד לומר וצדיק אל תהרוג
- הרי שיצא מבית דין זכאי, ואחר כך מצאו לו חובה, שומע אני יהא חייב? תלמוד לומר וצדיק אל תהרוג . '''
- אסמכתא בעלמא... מאומד, אף בדיני ממונות הוא פסול... , ולא בא הכתוב הזה אלא לפטור בדיני נפשות המחוייבין בדין ממון ...
- אם על פי דין תורה אי אפשר לדונו כלל
- הרי שיצא מבית דין זכאי, ואחר כך מצאו לו חובה, שומע אני יהא חייב? תלמוד לומר ונקי אל תהרוג
- ואם לא נקיים את העונשים באומד החזק מאד - הרי לא יוכל לקרות יותר משנפטר את החוטא; אבל אם נקיים את העונשים באומד ובדימוי אפשר שביום מן הימים נהרוג נקי - ויותר טוב ויותר רצוי לפטור אלף חוטאים, מלהרג נקי אחד ביום מן הימים.
- הרי שיצא מבית דין חייב, ומצאו לו זכות לאחר מכן, שומע שני יהא חייב? תלמוד לומר ונקי אל תהרוג
- נוכל לומר שהיא דרשה גמורה, גם שזה הדין כבר נודע אצלנו אפילו בדיני ממונות,. על הכלל שאצלנו, 'מילתא דאתיא בקל וחומר - טרח וכתב ליה קרא'
- ראוהו רודף אחר חברו להרגו והסיף בידו... והעלימו עדים עיניהם, ואחר כן מצאו הרוג מפרפר והסיף מנטף דם מיד ההורג, שומע אני יהא חייב? תלמוד לומר ונקי וצדיק אל תהרוג...
- האזהרה שהזהרנו מלהוציא לפועל את העונשים על פי אומד חזק ואפילו קרוב לודאי, כגון שהיה אדם רודף אחר שונאו להרגו ונמלט ממנו לבית, ונכנס אותו הרודף אחריו, ונכנסנו אנחנו אחריהם ומצאנו את הנרדף הרוג מפרפר, ושונאו הרודפו עומד עליו כשהסכין בידו ושניהם מגאלים בדם - הרי אין הסנהדרין הורגים רודף זה על דרך קיום העונש, כיון שאין שם ברור בעדים שראו את הרציחה, ובאה האזהרה בתורת האמת מלהרוג את זה,והוא אמרו יתעלה: ונקי וצדיק אל תהרג וגו'....
- דזכי, ודנפק דכי מן דינא
- ונקי אל תהרג , וזה, אף על פי שאינו צדיק, שלא נצטדק בבית דין, מכל מקום נקי הוא מדין מיתה, שהרי יש לך לזכותו
- חכמים... ריבו האמתלאות מ- צדיק
- על פי דין תורה אי אפשר לדונו כלל
- חכמים ריבו העדויות שאינן שוות מ- נקי , שזה נקרא נקי , שלא נתקיים עליו עדות בעבירה, והיא השנויה תחילה במכילתא
- היה אחד מעידו שעובד לחמה, ואחד שעובד ללבנה, שומע אני שיצטרפו זה עם זה ויהא חייב? תלמוד לומר ונקי וצדיק אל תהרוג
|
abstract
| - בפרשת משפטים, בקטע שעניינו הנחיות לניהול משפט צדק, נאמר שמות כג7 : ונקי וצדיק אל תהרג, כי לא אצדיק רשע הכפילות במשפט " ונקי וצדיק אל תהרוג " מטרתה להזהיר את הדיין העוסק בדיני נפשות, שייזהר מאד שלא להוציא להורג אדם חף מפשע. חז"ל (ב מכילתא לפסוק זה) למדו מכאן כמה מסקנות מעשיות ספציפיות, וניתן להסביר אותן על-פי המשמעויות המדוייקות של המילים:
* נקי = פטור מעונש
* צדיק = הצד הצודק, שמגיע לו לצאת זכאי ואלה המסקנות בקצרה: א. לא להוציא להורג על-פי שני עדים שמעידים על עברות שונות: היה אחד מעידו שעובד לחמה, ואחד שעובד ללבנה, שומע אני שיצטרפו זה עם זה ויהא חייב? תלמוד לומר ונקי וצדיק אל תהרוג: אדם שעבד את החמה בפני עד אחד הוא נקי = פטור מעונש על עוון זה; כאשר, לאחר מכן, הוא עבד את הלבנה בפני עד אחד, הוא נקי = פטור מעונש על עוון זה; השופט עלול לחשוב, שאפשר לצרף את שתי העדויות ולהוציא אותו להורג " על פי שני עדים ", אבל הכתוב אומר ונקי אל תהרוג - אל תצרף שני מקרים שבהם הנאשם הוא " נקי ", כדי להפוך אותו לנדון למוות; אם הוא נקי על כל עבירה בנפרד, אז אסור להרוג אותו גם כששתי העבירות מצטרפות. ודומה לזה כתב רמב"ן בהשגות על ספר המצוות: חכמים ריבו העדויות שאינן שוות מ- נקי , שזה נקרא נקי , שלא נתקיים עליו עדות בעבירה, והיא השנויה תחילה במכילתא. ב. לא להוציא להורג על-פי אומדן: ראוהו רודף אחר חברו להרגו והסיף בידו... והעלימו עדים עיניהם, ואחר כן מצאו הרוג מפרפר והסיף מנטף דם מיד ההורג, שומע אני יהא חייב? תלמוד לומר ונקי וצדיק אל תהרוג...: מכיוון שהעדים העלימו עיניהם לרגע, יש סיכוי - אמנם קטן מאד - שהנאשם הוא צדיק - או שלא רצח את ההרוג, או שההרוג תקף אותו והוא הרג אותו כהגנה עצמית. למרות שהסיכוי הוא מאד קטן, התורה מצווה "וצדיק אל תהרוג" - אל תהרוג אדם שיש אפילו סיכוי קל שהוא צדיק. גם רמב"ן (שם) כתב חכמים... ריבו האמתלאות מ- צדיק; אמנם, הוא פירש את המילה "צדיק" אחרת - ראו למטה. ג. לא לעשות משפט חוזר לחובה: הרי שיצא מבית דין זכאי, ואחר כך מצאו לו חובה, שומע אני יהא חייב? תלמוד לומר ( ונקי ) וצדיק אל תהרוג: מכיוון שהנאשם כבר יצא מבית דין זכאי, הוא כבר נחשב נקי = פטור מעונש, ולכן אסור להחזירו ולהרגו. ד. לעשות משפט חוזר לזכות: הרי שיצא מבית דין חייב, ומצאו לו זכות לאחר מכן, שומע שני יהא חייב? תלמוד לומר ונקי ( וצדיק ) אל תהרוג: מכיוון שמצאו לו זכות, ייתכן שהוא צדיק, ולכן חובה להחזירו ולא להרגו.
|